מפת אתר    |    English
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר
 
 
 
מערכות נשיאה צבאיות    מאת: גד מה-טוב
תיאור מערכות הנשיאה הצבאיות בישראל ובעולם

 
 להורדת המאמר המלא,לחץ כאן
 
מערכות נשיאה צבאיות
 
 
" תרמילינו היו אויב אכזרי במסע ממושך זה. בטוחני כי אנשים רבים גוועו, אף כי היו מחזיקים מעמד יפה עד קץ הנסיגה, לולה אותו משא ארור שנשאנו על גבינו. תרמילי היה אויבי האכזר ביותר. לעיתים חשתי כי עוד מעט קט והוא מכריעני ארצה. יותר מפעם אחת  חשתי כי אגווע תחת לחצו האיום. את התרמילים, לדעתי, צריך היה לנטוש ברגע הראשון לתחילת תנועת הנסיגה לאחור. מוטב היה לאבדם כולם, אם היה באבדה זו כדי להציל את הבחורים האומללים שכבולים אליהם לאורך הדרך."


רובאי הריס, עוזרו של מיג'ור גנרל רוברט קראופורד
הדיביזיה הבריטית הקלה, 1809 [1]
 
 
 
א.         שכבות הציוד ע"ג חייל החי"ר
חיילי  החי"ר בכל העולם נושאים על גבם מגוון רחב של ציוד מסוגים שונים. ניתן לחלק את הציוד למספר קבוצות, או כפי שיוגדרו בהמשך, מספר מעטפות הנישאות ע"י החייל:
שכבה ראשונה: (למעשה, מדובר במספר שכבות) ביגוד - בגדים תחתונים, שכבת ביניים,    "ביגוד צבאי", שכבות בידוד מקור ואיטום ממים.
שכבה שנייה    : ציוד מיגון (אפוד \ שכפ"צ ) במיגון רך, קשה, או משולב.
שכבה שלישית: ציוד הלחימה - אפוד, חגור, ווסט....
שכבה רביעית : ציוד נוסף במנשאים- פק"ל, תד"ל, תרמיל, מנשא....
 
ברוב הצבאות המתקדמים בעולם מבינים שמכלול הציוד הנישא על ידי הלוחם הינו מערכת אחת בעלת יחסי גומלין הדוקים. גישה זו באה לידי ביטוי בפרויקט SOLDIER 95 של הצבא הבריטי, בפרויקטים של צבא ארה"ב וכן בצבא הקנדי. צה"ל עדיין מתעלם מההיגיון הברור הנ"ל וממשיך לתכנן ולייצר פרטי ציוד ללא שום קשר ביניהם.

מערכת SOLDIER 95 הבריטית: תפיסת ציוד החייל כמערכת משולבת. מרכיבי הציוד:
שורה עליונה מימין לשמאל: מזרון, תרמיל, אפוד, קסדה, כיסוי שק"ש, שק"ש.
שורה תחתונה, מימין לשמאל: אפוד מגן, מעיל ומכנסי גשם,סוודר ומכנסי פליז, מעיל קרב רוח, כפפות, מדים, חולצת T, חולצת חורף (הסוואת שלג), מעיל רוח, קרסוליות.[2]
 
 
      א.1.      שכבה ראשונה: ביגוד
התפיסה המקובלת היום[3], הן בצבאות העולם והן בשוק האזרחי, הנה זו המתייחסת לבגדים כמערכת כוללת, על כל שכבותיהם.מטרת הביגוד היא לשמור על החייל  חם ויבש בחורף, קריר יחסית ויבש בקיץ, ועל כל פנים - יבש, לטובת נוחות ויכולת תפקוד. ככל שהחיל יישאר יבש יותר תעלה יכולת התפקוד המבצעית שלו, שכן תקטן האנרגיה לה יידרש לחימום גופו או לצינונו ע"י הזעה. על כן רואים צבאות העולם , צורך מבצעי בהותרת החייל יבש.
 
כל שכבת ביגוד אמורה להתאים לשכבה שמעליה, לטובת סילוק זעה מהיר ושמירה על חום (בחורף) ואוורור (בקיץ). לשם כך יש לתכנן את כל מערכת הביגוד (ומובן גם את שאר השכבות: המיגון, ציוד הלחימה והמנשאים) כשהבגדים "מקושרים" זה לזה בתכנונם. ככל הידוע לי, נכון לזמן כתיבת מסמך זה, קיים רק צבא אחד בעולם שלרשות חייליו יש,בשימוש סדיר,מערכת  ביגוד שלמה שפותחה לפי תפיסה זו. זוהי מערכת soldier 95 ומחליפתה soldier 2000, של הצבא הבריטי. המערכת כוללת את כל שכבות הלבוש, החל בתחתונים נושמים, דרך מדים העשויים בד"כ שילוב של כותנה וניילון, עבור לבידוד וכלה בהגנה נושמת כנגד גשם. כל השכבות שעשויות להלביש כשכבה חיצונית (מדים, מעיל, ביגוד גשם), צבועות באותה סכמת הסוואה. כל הבגדים פותחו מתחילה במקביל ובמקושר. גם פריטים נלווים מהשכבות העליונות - כגון אפוד, שכפ"ץ ומנשאים - פותחו במקביל ובתיאום עם כל מרכיבי הבגד. כך למשל, נבנו כיסי החולצה באופן המאפשר גישה אליהם גם כשהחייל לבוש באפוד בריטי.
 
בבואנו ללמוד את תחום הביגוד הצבאי, עלינו לבחון שני מקורות עיקריים. ראשית את צבאות העולם . שנית, ואולי חשוב יותר, את שוק הטיולים האזרחי האתגרי (mountaineering and expedition).
 
      א.2.      שכבה שנייה- מיגון
תפקיד שכבת המיגון להגן על גוף החייל מפני איומים בליסטיים. שכבת המיגון נלבשת לרוב בנפרד כאפוד מגן (שכפ"ץ). סוג החומר הממלא את האפוד יקבע את רמת ההגנה ויכולת העצירה של השכבה הזו. ההתייחסות בעבודה זו לשכבת המיגון בשכבת הגנה בליסטית בלבד.
 
בראייה מערכתית יש להכניס לשכבה זו גם את שכבת מיגון האב"כ (מסכה, בגד פחמי, כפפות). זהו תחום חשוב אשר גם בפרויקטים "אמיתיים" נהוג להתעלם ממנו, בבחינת ,"טחינת הראש בחול". כל תחום מיגון האב"כ חייב להיות חלק בלתי נפרד ואינטגראלי במערכת הציוד של החייל. בכל טבלאות המשקל אין זכר לציוד האב"כ למרות שאין ספק שבמלחמה ציוד זה יוסיף כמה ק"ג למשקל.
 
 
 
חומרי המיגון  נחלקים לשני קבוצות:
·        מיגון רך- לדוגמה, יריעות קבלר. זהו המיגון הנפוץ ביותר בכל צבאות העולם. מיועד בעיקר לעצירת רסיסים וקליעי 9 מ"מ.
·        מיגון קשה- בעיקר לוחות קראמיים וחומרים מורכבים, מיועד בעיקר  לעצירת קליעים. סוג מיגון זה אינו נפוץ בשל מחירו הגבוה, משקלו הכבד וחוסר הנוחות בלבישתו. בעשור האחרון עם התפתחות העימות המוגבל והלוחמה האורבאנית בארץ (איו"ש) ובחו"ל (קוסובו, אפגניסטן, עירק), עלתה חשיבותו של מיגון זה. די לזכור את התגובות לציוד חיילי המילואים במבצע  "חומת מגן" והביקורת שנמתחה על החוסר באפודים קראמיים לחיילים.[4]
יש לזכור בכל תכנון של מיגון קשיח את תופעת ה"שוליים המתים" של פלטות המיגון הקשיח גורם המחייב שימוש בפלטות גדולות משטח הכיסוי האפקטיבי הנדרש. כמו כן מבטלת תופעה זו את האפשרות להכנת מיגון מפרקים לנוחות וגמישות גבוהה יותר. הבעיה הקשה ביותר של שכבת המיגון היא משקלה. אפוד מגן "חשמונאי קל" שוקל קרוב לשבעה ק"ג. אפוד ה- Interceptor, האמריקאי שוקל אף הוא 7.3 ק"ג.[5]
 
חומרים עתידניים - נמצאים היום בפיתוח מגוון רחב של שיטות וטכנולוגיות ייצור לחומרי מיגון חדשניים.חומרים אלו אמורים להיות קלים, גמישים ובעלי יכולות מיגון משופרות. לדוגמא, פיתוח ישראלי המתבסס על טכנולוגית הננו – חומרים, או פרויקט המבוצע  במרכז לחומרים במעבדת צבא ארה"ב (ARL), בו מפותח "שריון נוזלי"- בגד הנלבש כבגד רגיל והופך לשריון קשיח ברגע שפוגע בו רסיס או כדור.[6]
 
למרות ההתקדמות הגדולה בטכנולוגיות הייצור, והנדסת חומרים, נוטים לשכוח שהמיגון מונח על גוף האדם. הגוף, לצערנו אינו כה מתקדם ומוגבל ביכולת קבלת העומסים וההלמים. יתכן מאוד שהקסדה תעצור את הכדור, אך מחמת הפגיעה, המפרקת תשבר. כך גם לגבי פגיעות באפוד המגן. האמריקאים מדווחים על כמות גדולה של פגיעות ראש וטראומות מוחיות, לאנשים שספגו פגיעה באפוד.[7]
 
קיימים מספר צורות אפודי מגן:              
·        אפוד בצורת "מעיל" הנסגר במרכזו ע"י צמדנים (וולקרו), או אבזמים.  אפוד זה נוח מאוד ללבישה והסרה, אולם חלוקת החזית לשניים יוצרת נקודת חולשה באזור הרגיש ביותר בגוף החייל. צורה זו הייתה מקובלת באפודי מגן נגד רסיסים. צורה זו אינה ישימה באפודים קשיחים (בין השאר בשל בעיית החוזק בשולי הפלטה).
·        אפוד חזית מלאה
 
 
שכבת המיגון מעלה מספר בעיות קשות בשילובה במערכת הכוללת:
·        כל חומרי המיגון אינם חומרים אטימים וקיימת בעיה קשה של נידוף הזעה דרכם.
·         שכבות המיגון הקשיחות יוצרות הפרדה בין גב החייל לבין התכנון האורגונומי של מערכת הגב של המנשא. עובדה זו מבטלת את יכולת מערכת הגב של המנשא להעביר את העומסים לאגן ולגב התחתון.
·               רוב האפודים הקיימים  תלויים על הכתפיים ומעבירים לשם את משקלם.
·               קיימת בעיה בהתאמה אישית של מידות אפודי המגן לחייל  ספציפי.
 
אפודים רבים כוללים פאוצ'ים התפורים ישירות עליהם ומבטלים את הצורך בשכבת ציוד הלחימה, דוגמה קיצונית לכך, הוא השימוש שעושים האמריקאים בעירק, במערכות ה- MOOLE.
 
רמת המיגון של כל חומר מוגדרת במספר בין 1-5. הרמה שבין 1-2 היא רמה נמוכה בעיקר לרסיסים ומתאפיינת בחומרים גמישים כמו הקוולר. רמות 3-4 מבטיחות הגנה גבוהה גם מקליעים. החומרים המשמשים ברמת מיגון זו, הינם בעיקר חומרים קרמים קשיחים וכבדים יחסית. יש לציין ברמה זו את מיגון ה"דינמה" המצוי כיום באפודי ה"חשמונאי". מיגון זה קל יחסית לקראמי. קיימת גם רמה 5, אך זו אינה בשימוש שוטף בארץ. 
 
            
  טבלאות סיווגי מיגון
 
 

 
                                                                                                                            פלטת מיגון קשיח רמה-
 
 
 
 
 
 
      א.3.      שכבה שלישית- ציוד לחימה
ציוד הלחימה נישא באופן מסורתי באפוד- חגור הנחגר לאגן ונתמך ברצועות כתפיים.
את אפודי הקרב הקיימים בעולם ניתן לחלק לארבעה קבוצות עיקריות[8]:
·               חגור- חגורת מותן צרה (4-8 ס"מ) אשר עליה תפורים, מושחלים או מחוברים פאוצ'ים
לנשיאת הציוד. החגורה עצמה נתמכת בד"כ, ע"י כתפיות  צרות (2-6 ס"מ) מסוגים שונים (H  או X מאחור). ברוב המקרים החגורה והכתפיות אינם מרופדות. לעיתים מחוברים תאים גם על הכתפיות. החגורה נרכסת מלפנים וכל המערכת ניתנת לכוונון חד פעמי ע"פ מידת החייל. החגור   מעביר את רוב העומס לאגן. חלק קטן מהמשקל עובר לכתפיים. החגורים היו בשימוש בצה"ל עד תחילת שנות השמונים שאז הוחלפו ע"י האפודים.
 
·               אפוד- האפוד הינו למעשה חגור מרופד. חגורת המותן הורחבה ל10 -20 ס"מ, ועליה חוברו
הפאוצ'ים, לרוב בתפירה קבועה. החגורה נתמכת ע"י כתפיות אינטגראליות רחבות. החגורות  והכתפיות לרוב מרופדות. הכתפיות משמשות (בחזית ומאחור כאזורים נוספים לחיבור פאוצ'ים. האפוד נסגר לרוב מלפנים. קיימים מספר אזורים לכוונון מידות האפוד לרוב בצד ובחזית (מידת ההיקף) ובחיבור הכתפיות לחגורה (לאורך\ גובה). האפוד, בדומה לחגור, מעביר חלק מהעומסים לאגן. העברת עומסים זו "תעבוד", רק אם האפוד "ישב" על האגן. בפועל לובשים החיילים את האפוד רכוס באזור הבטן. אם זאת האפודים החדשים, הכוללים ציוד רב המחובר לכתפיות מהחזית ומאחור, גורמים להעברת עומס רב לכתפיים.

                                                                          אפוד קורס מכי"ם גדוד 450 , 1978
 
·               ווסט - הווסט בניגוד לאפוד אינו התפתחות של החגור ( כלומר מבוסס על חגורה) אלא התפתחות של בגד. הווסטים האזרחיים המודרנים יוצרו לדייגים, צלמים ולעוד פעילויות שטח. הווסט הצבאי מבוסס על אותו עקרון – בגד עליון, ללא שרוולים, עשוי מבד או רשת ומגיע עד קו המותן. על הבגד תפורים הפאוצ'ים בפיזור ע"פ הצורך. הווסט נסגר מלפנים ע"י  רוכסן רצועות או צמדנים. חסרונו הבולט של הווסט הוא בהעברה מלאה של העומס לכתפיים. אין העברת עומסים לאגן.
               
        
 
·               "טלית קטן"- מתבסס על משטח קדמי מלא המאפשר שטח נשיאה גדול. גם מערכת זו מעבירה את כל העומס לכתפיים.
 
כפי שראינו האפוד והחגור  מעבירים את העומסים באופן יעיל יחסית לאגן. לעומתם צורת הווסט והטלית- קטן, נסמכים על הכתפיים. אולם יתרון זה הינו חיסרון בנשיאה משולבת של תרמיל או מנשא. כתפיות האפוד והחגור מפריעות לכתפיות התרמיל- מנשא הן בגב והן בכתפיים. בנוסף, הרכיסה הנמוכה מתנגשת עם חגורת האגן של התרמיל-מנשא.
 קיימות שיטות נוספות, הנפוצות פחות, לנשיאת ציוד על גוף החייל:                    
·               תיק קדמי: נישא על החזה, בדומה למצנח או לתיק הטיולים המתחבר לרתמת  התרמיל.  יתרונו הוא בשימוש הכפול שנעשה באותה רתמת נשיאה. כמו כן מאפשרת צורת נשיאה זו איזון בין משקל התרמיל האחורי לקדמי. אין כמעט
[9] אפשרות לשלב בין צורת נשיאה זו לאפוד
               לחימה פעיל.
·               תיק צד: נלבש ע"י חגורה בהצלבה על הצוואר. פתרון שאינו נוח לזמן ארוך וקשה לשלבו עם שאר הציוד.
·               ערכות ירך: החל בנרתיקי אקדח החגורים על הירך ונקשרים אל חגורת המותן או האפוד, עבור לנרתיקי רימונים או ערכות פאוצ'ים שונות וכלה בערכות גדולות כדוגמת ערכת האב"כ.
 
             
ערכות אב"כ על הירך בישראל  ועירק
 
היתרון התפעולי הוא גדול: גישה נוחה מאוד למקום לא מנוצל. החיסרון הוא בהעמסת משקל על הרגליים ובקשירת חגורות אל הרגל. קשירה זו גורמת לעייפות בשרירים ולחיכוכים ושפשפות. זהו פתרון טוב לנשיאת משקלים נמוכים לטווחים קצרים (לדוגמה ציוד של יחידות לוט"ר[10]).
 
אפוד הלחימה
 
תפקידו של  אפוד הקרב הוא לשאת את ציוד הלחימה, ציוד הקיום וציוד העזר המיידי של לוחם החי"ר. ציוד זה יכלול בין השאר (הפריטים המודגשים ימצאו כמעט תמיד בכל אפוד)[11] פרוט של ציוד הנישא ע"י חייל ישראלי, ניתן למצוא בפרקים ה.3 ו-ה.4 :
·               תחמושת לנשק אישי- כמעט תמיד במחסניות (4-8 מחסניות באפוד). זהו הפריט לו נדרשת הזמינות הגבוהה ביותר ולכן ימוקם בפאוצ'ים בחזית במקום הנגיש ביותר.
·               רימוני  התקפה- רימוני יד לרסס, הלם או הדף (1-3). רימוני יד נוספים- עשן, זרחן, תאורה.
·               סכין \ כידון-  סכין פלסים, סכין "קומנדו", או כידון המתחבר לקנה הנשק.
·               מים- באופן מסורתי נישאים במימיות פלסטיק או אלומיניום. בזמן האחרון מוחלפות
המימיות בשקיות שתייה (camelback), לרוב עם צינורית גמישה (בין 0.5-4 ליטר).
·               ציוד חבישה בסיסי- תחבושת אישית, חוסם עורקים ועוד . . .
·               מזון- במנות קרב, או מנות קיום מרוכזות.
·               פנס- כולל פנס אישי, פנס סימון או איתות, פנסי כיוון לנשק או פנסי סימון חד פעמיים (סטיקלייט).
·               ערכות  זע"ט[12] מסוגים שונים.
·               ציוד ניווט – מצפן, מפה, מד קורדינטות, מכשיר ניווט לוויני (G.P.S.).[13]
·               אופטיקה- משקפת יום, אמר"ל[14] (מגביר אור כוכבים או תרמי),טלסקופים לנשק, מט"ל[15].
·        ביגוד נוסף.
·               ציוד מיגון, כשאינו בשימוש- קסדה, משקפי מגן, ערכת אב"כ.
·               ציוד מילוט וקיום- שמיכת מילוט, שקיות חימום, מראות סימון, אבשן, נצנץ, מ.ק.
          [16]מצוקה, אקדח.
·               קשר- מ.ק. אישי, ואבד"ש[17]
·               ציוד עזר וציוד אישי- סכין חיתוך, סרט דביק, גפרורים, שרוכים, תעודות, תרופות, נייר טואלט, משקפיים, כלי כתיבה וסימון, חוט ברזל, כלי ניקוי לנשק, אזיקונים, סוללות  רזרביות.....
·                                      ציוד "חייל עתידי"- תחום חדש ומתפתח בכל צבאות העולם המערבי.[18] ציוד זה כולל בין השאר(מדובר במערכות מדולריות): מחשב (PDA, או מחשב חזק יותר), תקשורת נתונים ותקשורת קול, אנרגיה, צג יד, צג ראש, אמצעי תפעול, מט"ל, מצלמות שונות , GPS, מוצא צפון  ועוד...
הרשימה שלמעלה כוללת את רוב, אבל בודאי שלא את כל, אפשרויות הציוד הנישא באפוד הקרב.[19]
ההגדרות של קחצ"ר[20] לציוד המינימום באפוד של לוחם חי"ר כוללות (ינואר 2002): 6 מחסניות, 2 רימוני רסס, תחבושת אישית, 2 ליטר מים.
 
ככלל ניתן לאפיין את הקשר בין כמות הציוד הנישא באפוד הקרב, לבין רמת הצבא או היחידה הנסקרת, כיחס ישר. ככל שהצבא מודרני ומתקדם יותר, ככל שהיחידה "מיוחדת" ומוגדרת כיחידת עילית, כך יהיו כמות ומגוון הציוד גדול יותר. הסיבה לעובדה זו נעוצה במספר גורמים:
·               כסף - תקציבים גדולים המאפשרים לצייד את החייל במגוון ובכמות ציוד גדולה.
·               טכנולוגיה- אמצעים מודרניים יותר ומגוונים יותר העומדים לרשות החייל.
·               שרידות- שיפור יכולת שרידות החייל ע"י תוספת ציוד.
·              משימות- ככל שהצבא או היחידה נדרשת לביצוע משימות מסובכות יותר- כך גם נדרש ממנה ציוד רב ומגוון יותר.
 
               א.3.א.  שכבה רביעית- מנשאים
 

 
תפקידו של המנשא (עבודה זו תתייחס רק למנשאי גב), לשאת ציוד בנוסף או במקום שכבת ציוד הלחימה. פרטי הציוד הנישא ע"י החייל ניתנים לחלוקה לשני קבוצות[21]:
 
הקבוצה הראשונה כוללת ציוד אישי. זהו ציוד המשמש את החייל הנושא אותו. כל חילי הכוח ייקחו ציוד זה איתם. בדרך כלל מדובר בציוד שאינו נכנס לאפוד כגון מזון, ביגוד חורף, ציוד לשהייה בשטח, תחמושת נוספת  וציוד התחפרות.
הקבוצה השנייה כוללת את הציוד מחלקתי . זהו ציוד ייחודי הנישא ע"י חייל בודד אשר מהווה אחד ממרכיבי היכולת של המסגרת. ציוד זה יכול לכלול בין השאר: נשק מחלקתי (מקלע, חצובה, תחמושת, מרגמה, אופטיקה, נ.ט – קל) ציוד חבלה ומיקוש, ציוד תקשו"ב, אופטיקה ואלקטרו אופטיקה למינה, ערכות הסוואה מסגרתיות וציוד רפואי. הציוד יכול להינשא ע"י חייל אחד או להיות מפוצל לכמה חיילים, לדוגמה מקלע 0.5 מתחלק לחייל הנושא את הקנה + תחמושת, חייל הנושא חצובה, וחיילים נוספים לתחמושת.
 
 
 
 

 
ב.         חומרים וטכנולוגיות
      ב.1.      בדים
חומר הייצור הראשי למערכות נשיאה למיניהן, הוא טקסטיל ובעיקר בדים מסוגים שונים. בין הבדים המשמשים בתעשייה נתן למצוא את הקורדורה, פוליאסטר, ניילון 420, ניילון 60 גרם וכותנה. כמו כן משתמשים במייתרים ורצועות. וולקרו (סקוצ') הינו סוג של בד-מחבר. לא ניתן לחשוב היום על מערכת צבאית ללא שימוש בסגירת וולקרו. למרות יתרונותיו הבולטים בנוחות הייצור ובנוחות התפעול, לחומר זה חסרון גדול בשל הרעש שהוא יוצר בפתיחה[22]. כיום מפותחים בדים חדשים, הפותחות מרחב חדש של יכולות. בדים חזקים יותר, קלים יותר, בעלי יכולת נידוף ונשימה ואטימות למים. טכנולוגיות האשפרה של בדים מגדילה עוד יותר את יכולותיהם. עמידות לכימיקלים, אמידות נגד אש והקטנת החתימה התרמית- אלו רק חלק מהתוספת המצויות כיום.
 
      ב.2.      רשתות.
בשנים האחרונות תופסות הרשתות השונות נתח חשוב בכל תכנון של מערכת נשיאה על גוף. כפי שכבר הגדרנו בתחילת סקירה זו, על כל השכבות שעל גוף האדם לשמור על הגוף יבש מזעה. רכיבי השכבה הראשונה עושים זאת ע"י בדים חדשים המאפשרים מעבר הזעה משכבה לשכבה. לא ניתן להשתמש בבדים אלו בתפירת מערכות נשיאה, בשל עמידותם הנמוכה, מחירם וחוסר היעילות בשימוש בהם לתפירת מארזים.
 
הרשתות השונות מסייעות לנו בכך בשני צורות. הרשת שטוחה- מעבר חופשי של אוויר: ע"י  החלפת חלק ממשטחי הבד האטומים ברשתות, אנו מאפשרים מעבר חפשי של אוויר ואדי מים משכבת הביגוד החוצה. דוגמה טובה לשימוש שכזה ברשת נמצא בווסט הבסיסי של מערכת ה-MOLLE.
 
 
 
 
 
 
 
 

·               רשתות תלת מימדיות: קיים היום בשוק  מגוון רחב של רשתות תלת מימדיות. רשתות אלו
ממוקמות בחלקו הפנימי של המוצר הצמוד לגוף האדם. החללים הרציפים הנשמרים בתוך שכבות הרשת מאפשרים הסעה של האוויר הלח לצידי האפוד \ שכפ"צ \ תרמיל ומשם  החוצה.
 
      ב.3.      פלסטיקה.
מוצרי פלסטיק משמשים בכמה תחומים:
·               אבזמים, תפסים (לדוגמה: חברת NEXUS)
·               רוכסנים
·               ידיות
·               כיסויים וקליפות הגנה ודקורציה.
 
                                             פרט מהחייל ה"פוסט עתידי"
 
      ב.4.      ריפוד.
מטרת השימוש בחומרי ריפוד הינו חלוקת העומסים בנקודות ההשקה עם הגוף לשטח גדול יותר וכך להקטין את הלחץ בנקודה ספציפית.
בתעשיית הטקסטיל הצבאי משתמשים במגוון רחב של חומרים ובהם: פוליאתילן משוכב מצולב ("פלציב"), חומרים פלסטיים מוקצפים ("ספוגים"), ג'ל, דינמיקה ועוד...
 
      ב.5.      מערכות נלוות.
·  חיווט
המודרניזציה של החי"ר, הוסיפה לציוד החיילים מגוון רחב של מכשור אלקטרוני: מכשירי קשר, מצלמות, מחשבים, ציוד אלקטרו- אופטי, צגים אנרגיה ועוד . . .
כל הציוד הנ"ל קשור בכבלים ולכל כבל בקצותיו מחברים בסטנדרט צבאי (קונקטורים). נושא החיווט החל, לכן להוות גורם משמעותי, במשקל ונוחות של הציוד הנישא ע"י החייל. פרויקטים רבים עוסקים בהטמעת כבלים ואנטנות בתוך טקסטיל צבאי ובעיקר באפודים.
[23]   
·        חשמל
כאמור החיילי כיום, ועוד יותר בעתיד, ישאו על גופם מכשור אלקטרוני ואלקטרו אופטי בכמויות גדלות והולכות. כל מכשיר שכזה הוא צרכן חשמל. משקל הסוללות כיום הוא נתח לא מבוטל ממשקל הציוד. כיווני פיתוח שונים כמו תאי דלק, אמורים להקל על הבעיה בעתיד. הביולוג לורנס רום מאוניברסיטת פנסילבניה פיתח[24]  תרמיל הרותם את התנועה "מעלה מעטה" של הרגליים בזמן הליכה וממיר את האנרגיה המכאנית לאנרגיה חשמלית.
 
 
 
 

 
ג.         מערכות נשיאה בצה"ל.
       ג.1.      מערכות נשיאה בצה"ל, סקירה היסטורית.
 

חייל גולני בשנות ה-50. החייל חוגר חגור ועל הגב "מנשא חי"ר" לבזוקה[25].
 
כוח המגן העברי טרום הקמת המדינה השתמש לצרכי נשיאה בכל דבר זמין ללא כל ארגון מסודר.
                
                         שנות  ה-70 ,סוף תקופת ה"חגורים" בצה"ל[26]                         שכפ"ץ צהלי משנות  ה-70
 
עד תחילת שנות השמונים, לא היה חיבור ישיר בין שכבת המיגון לציוד הלחימה. ציוד הלחימה נישא  בתוך "חגור" שהיה מבוסס על חגורת ברזנט עם כתפיות. השימוש במיגון היה מינימאלי. לכל חייל היה "שכפ"ץ",  אך לבישתו הוגבלה בעיקר לנסיעה ברק"מ או לטיפול בחומרי נפץ. אימון חיילים רגליים עם מיגון היה נדיר ביותר. השינוי בהתייחסות לשכבת המיגון, כחלק בלתי נפרד מציוד הלחימה של החייל הרגלי החלה רק בעקבות מלחמת לבנון ב-1982. יש לציין שהמיגון בתקופה זו היה מיגון "רך" נגד רסיסים בלבד. האפוד או החגור היו נלבשים ע"ג השכפ"ץ. הציוד הנוסף נישא בתרמילי ברזנט (פק"ל ותד"ל), ובשנות ה-70, נכנס לשימוש "מנשא החי"ר". מנשא זה הורכב מגבית פלסטיק אוניברסאלית ורצועות. המנשא לא כלל חגורת אגן. מנשא זה הוחלף בשנות ה-80 ע"י מנשא אלומיניום.
 
פתרונות נשיאת ציוד לחימה מתקדמת החלה ביחידות המיוחדות. בסיירת מטכ"ל פתחו בשנות ה-70 מערכת נשיאה המבוססת על ווסט. וכן גרסאות ראשונות של ה"אפוד". ציוד זה נתפר בעיקר ב"אמל"חיות" היחידתיות, והפך לסמל סטאטוס של הלובש אותם[27].

חיילי סיירת צנחנים באימון בשנת 1975[28]
בין הפתרונות שעוצבו ביחידות באותן שנים היה האב-טיפוס הראשוני של ה"שכפוד"[29]: חיילים תפרו פאוצ'ים ישירות על השכפ"ץ וחסכו את הצורך בחגור.

חיילי סיירת מטכ"ל , מעלות 1973. על השכפ"ץ תפורים הפאוצ'ים באופן מאולתר.
בשנת 1983 הוקמה חברת "קאטה", ע"י יוצאי" יחידות מיוחדות". קאטה החלה בפיתוח פרטי של אפודים ווסטים  במטרה לשווקם ליחידות צה"ל השונות. בסוף שנות השמונים, הוכנס לשימוש חלקי בצה"ל ה"ווסט הקראמי". ווסט לחימה שבחזיתו (ולעיתים גם מאחור) הוכנס לוח מיגון קשיח. שיטה זו אפשרה גמישות בקביעת רמת המיגון, בין מיגון קליעי קשה (וכבד יותר), למיגון רך או ללא מיגון כלל.
                      
        לוחם ימ"מ עם ווסט קראמי של חברת קאטה.                            צנחן בלבנון עם ווסט "תוצרת בית" (2000)
 
בסוף שנות ה- 70 הפכו האפודים, מציוד ייחודי של "סיירות", לפריט מדף ברוב יחידות צה"ל. כאשר מדובר עדין באפוד הכולל ציוד לחימה בלבד ללא מיגון.
 
אפוד הלחימה הראשון של צהל היה אפוד קלאסי חגורה מרופדת עבה שכללה מקום ל – 4 פאוצ'י מחסניות, 2 פאוץ' רימונים, רימון עשן ותחבושת אישית. בגב היה פאוץ' גדול על החגורה, וכן 2 מימיות. החגורה נתמכה בשני כתפיות בצורת H ללא מיקום לציוד נוסף. החגורה הורכבה משלושה חלקים הניתנים לכוונון. כך ניתן היה לענות באפוד אחד על מגוון מידות של חיילים, וכן ללבוש אותו בנוחות על השכפ"ץ. לדעת רבים הוא היה האפוד הטוב ביותר שיוצר בצה"ל. [30]
 
מלחמת של"ג והשהיה בלבנון יצרו סיטואציה קרבית שבה חיילים נדרשו לשאת כמות ציוד גדולה מאוד, תסמונת זו "נצרבה" בתודעת הקצינים המובילים בצה"ל ומשפיעה גם היום על כמות הציוד אותו נושא החייל.
 
 
 

       
 
 
 
                                                                                                         סוף שנות ה- 70 ותחילת ה - 80
בשנת 1995  הניעה יחט"ל את פרויקט "אפוד 2000". הפרויקט תוכנן ע"י חברת קאטה ומטרתו הייתה לייצר מערכת  מודולארית הבנויה משלושה חלקים: שכבת מיגון רסיסים (מיגון רך), תוספת מיגון קליעי ואפוד לחימה.[31] הפרויקט, יישם את הידע  מהשטח ואיחד בין השכפ"צ לאפוד. המוצר שנקרא בצה"ל "שכפוד" או "אפוד מגן מתקדם", הופץ בצה"ל בתחילת שנת 2000, וזכה לתגובות מעורבות.
בסוף שנות ה- 90, בוצעה בדיקת התכנות נוספת ע"י קאטה. הפרויקט הידוע בשם "מנשאפוד" בדק חיבור של מנשא-שכפ"צ- אפוד.
 
נושא המיגון האישי עולה לכותרות במבצע חומת מגן אליו יצאו חלק ניכר מהכוחות ללא מיגון אישי נגד קליעים (אפודים קרמים). מבקר המדינה כתב בעקבות זאת:
"בתחילת ‎2003 חסרו בצה"ל אלפי אפודים נגד קליעים המהווים ‎50% מסך הצרכים שהוגדרו בידי צה"ל. צה"ל טרם נערך להתאמת ציוד הקרב לרבות אפודים וקסדות. משטרת ישראל לא הכינה תכנית לצמצום הפערים שקיימים בין התקן שקבעה המשטרה לבין המצאי של אמצעי המיגון בעיקר האפודים. נמצא גם כי אין תיאום מסודר ושיתוף פעולה מבוסס על נהלים בין גופי הביטחון, צה"ל, משטרת ישראל ומפא"ת, שעוסקים בתחום המיגון האישי".[32]
 
 
       ג.2.      המצב כיום בחי"ר.
כיום קיימים עשרות סוגי אפודי ווסטים ביחידות צה"ל השונות. ככל שהיחידה "מיוחדת" יותר כן היא תשאף לייצר בעצמה, או להזמין אצל יצרן חיצוני, מערכת נשיאה ע"פ המפרט שלה. התופעה של ה"אמל"חיות"- מיני מפעלי ציוד המצויים כיום כמעט בכל יחידה "מיוחדת" הינה ייחודית לצה"ל. חלק גדול מהפיתוח הנובע מצרכי ה"שטח" נעשה שם ע"י חיילי היחידה. הידע והתוצרים מהיחידות מופץ בצה"ל וזולג לשוק הפרטי. כך נוצר מעגל מו"פ רציף של דו- שיח בין השוק הפרטי ליחידות צה"ל השונות ובסופו של דבר גם לגופי הפיתוח הרשמיים במז"י[33] וביחט"ל.[34]
 
הגופים העוסקים בפיתוח מערכות נשיאה ומיגון בישראל:
·        אט"ל – יחט"ל.
·        מז"י-אמל"ח.
·        רוב היחידות ה"מיוחדות" ב"אמל"חיות".
·        חברות מסחריות, אזרחיות.
 
ביקור ביחידות החי"ר, יחשוף את המבקר למגוון גדול של אפודים, ווסטים, אפודי מגן ומנשאים מכל הסוגים. הבעיה העיקרית כפי שנכתב בגוף העבודה היא חוסר ההתאמה בין המוצרים השונים: הווסט אינו "יושב" טוב על השכפ"צ ושניהם מפריעים לנשיאה נכונה של המנשא. אחת מהרעות החולות בתכנון אפודים בשנים האחרונות נבעה מההתמקדות של צה"ל בפעולות שיטור בשטחים על חשבון אימון ללחימה. כתוצאה מכך לרוב הווסטים נתפרו שני פאוצ'ים גדולים בגב שהיו נוחים מאוד ללחימה בשטחים אך מנעו כל יכולת של נשיאה סבירה של מנשא. כתוצאה מלקחי מלחמת לבנון השנייה תוכנן ווסט חדש בעל גב מתפרק[35].  
  

   

 
 
היוצרים 1,  פינת המסגר א.ת. צפוני לוד,  71000  טל: 08-9155441                                                                                       
מה-טוב פתרונות המחשה בע"מ
 
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר  |  מפת אתר  |  English
אוריון  -  שיווק באינטרנט | בניית אתרים