מפת אתר    |    English
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר
 
 
 
"הזיכרון המסורתי" בהתישבות הבדווית המודרנית    מאת: גד מה-טוב
ההתישבות הבדווית המודרנית-"הזיכרון המסורתי" בביטוי הפיזי של ההתיישבות הבדווית בכפרים הבלתי מוכרים בנגב

 
"הזיכרון המסורתי" בביטוי הפיזי של ההתיישבות הבדווית בכפרים הבלתי מוכרים בנגב
 
 
עבודה מסכמת במסגרת הקורס : כתיבה בסביבת עיצוב (בצלאל, התכנית לתואר שני בעיצוב)
מוגש ל: ד"ר יערה בר-און ופרופ. עזרי טרזי


תוכן:
א.  מבוא
ב.  מצב המחקר
ג.   רקע היסטורי,חברתי,עיצובי
ד.   תיאור  הממצאים
ה.   ניתוח
ו.    סיכום
ז.    ביבליוגרפיה
ח.   נספחים
ט.   רשימת תמונות
 
א.   מבוא
 שאלת החקר:
מהם הביטויים הפיזיים (גיאוגרפיים, סביבתיים, אדריכליים ועיצוביים) בישובים הבדווים הבלתי מוכרים בנגב, השומרים על "זיכרון" מהמורשת התרבותית הבדווית.
 
המתודולוגיה
עבודת המחקר הזו התבססה על שלושה מקורות מידע: חומר ביבליוגרפי, סיורים בשטח ושיחות עם תושבים בדווים ונציגי "המערכת". ראשית למדתי וקראתי חומר רב  ממספר מקורות:
·      ספרים שנכתבו בנושא.
·      מאמרים ומחקרים.
·      כתבות שהתפרסמו בעיתונות בשנים האחרונות.
·      חומר "משפטי"-דוחות, חוות דעת ועתירות, בעיקר בנושא הקרקעי.
ללימוד העצמי נוספו חלק מהשיעורים בקורס "כתיבה בסביבת עיצוב" עם ד"ר יערה בר-און     ועזרי טרזי. השיעורים עסקו בעיקר בסכסוך הקרקעי וכן בתרבות החומרית המסורתית[1].
מקור המידע השני היה בסיורי בשטח. בנוסף לסיור הלימודי עם הקורס הגעתי לנגב מספר פעמים לסיורים עצמאיים. סיורי התמקדו בעיקר בכפרים הבלתי מוכרים , או "בפזורה" הבדווית כפי שהם מעדיפים לכנותם. בקרתי במספר כפרים ובהם: נחל יעלים, ביר הדהג',עין עבדת וואדי אלנעם[2].

ע"מ לשמור על פרופיל נמוך, ולהתרחק ככל האפשר מדימוי וקשר "לשלטונות",הגעתי לכל הישובים בהם ביקרתי רכוב על אופני שטח. הסקרנות שיצרו האופנים ולבושי המגוחך שברו את הקרח ואפשרו לי להסתובב בחופשיות ולשוחח עם האנשים ללא חשש מצידם. בנוסף לאמור לעיל אספתי מידע משלים וחשוב בשיחותיי עם התושבים בכפרים בהם סיירתי.
 

ב.    מצב המחקר
קיימים היום מספר רב של מחקרים הנוגעים לתרבות הבדווית בנגב בפרט ובישראל ככלל. כמו כן קיימים מספר רב של מחקרים על התרבויות הבדוויות במדינות ערב השכנות.רוב המחקרים עליהם עברתי [5], מתמקדים במספר נושאים:
·     מחקרים היסטוריים על ההתיישבות הבדווית ועל אורח החיים הבדווי המסורתי[6]
·     מחקרים על המעבר "מבית השיער לבית האבן" [7] והשפעתו על אורח החיים היום.
·    מחקרים ומאמרים על המאבק הקרקעי בין הבדווים למדינה [8], בתחום זה ניתן למצוא גם חומר
     רב במסמכים משפטיים שונים [9].
 
עם זאת למרות העושר הרב של מאמרים בנושאים הנ"ל, כמעט ולא נמצאו מאמרים המתייחסים למאפיינים הפיזיים\עיצוביים של המעבר התרבותי שהבדווים עברו בדור  האחרון. 
זהו הנושא בו תעסוק עבודת המחקר  שלפניכם.
    
ג.  רקע היסטורי, חברתי, עיצובי
 
פרק זה יסקור את הרקע ההיסטורי,החברתי והעיצובי של החברה הבדווית המסורתית. כלומר תיאור  החברה הבדווית בתקופה ה"קלאסית" שבטרום תקופת התיישבות הקבע. קשה מאוד לקבוע את התאריך המדויק שבו החל תהליך השינוי. הבדווים בנגב מעולם לא היו נוודים במובן של נומאדיות מוחלטת. ברוב המקרים הם היו קשורים לתא שטח ספציפי ובו נדדו במידה זו או אחרת. לצורך העבודה פרק זה יתייחס לתקופה שטרם קום המדינה (1948).
 
ג.1. רקע היסטורי
 בדווים, בערבית: "בדאויים" הינו שם כולל לשבטים  נוודים במדבריות ערב עירק וצפון אפריקה[10]. מקור התרבות הבדווית בחצי האי ערב (ערב הסעודית). עם התפשטות האסלאם,   הצטרפו חלק מהשבטים הערביים והיגרו למדינות הכבושות. הגירה זו יצרה תמיד חיכוכים עם התושבים המקומיים ועם השלטונות. לבדווים הייתה השפעה הרסנית על החקלאות המקומית  ולכן בכל מקום שהיה שלטון חזק ויציב נעשו ניסיונות לבלום את הבדווים.[11]
הבדווים בנגב , מקורם בחצי האי ערב, מצרים וסיני . הם הגיעו לארץ במספר גלי הגירה  שהחלו עם התחזקות האסלאם. כאמור הנוכחות הבדווית הייתה דומיננטית בעיקר בתקופות של  וואקום שלטוני (התקופה העבסית , הממלוכית וחלק מתקופת השלטון העותומאני).
בשנת 1859 הוציא השלטון העותומאני את פקודת הקרקעות הראשונה. הפקודה הוצאה עקב סכסוכי קרקעות בין הבדווים לכפריים ובינם לבין עצמם. ההסדרים ורישומי הקרקע הביעו לרגיעה והגדירו לראשונה באופן רשמי את אזורי המחיה (ה"דירה") של הבדווים. בשנת 1897 פורסמה מפת השבטים ע"י השלטון העותומאני והוקמו בתי דין למקרקעין. הקמת באר שבע, בשנת 1900 ביססה את השלטון בנגב ויצרה את השוק המרכזי. בעקבות הקמת העיר עברו רוב השייחים החשובים להתגורר בה.
הכיבוש הבריטי של באר-שבע בשנת 1917, הביא יציבות נוספת לאזור. הבריטים שכללו את  מקורות המים, דבר שעודד את המעבר לנוודות למחצה. כיבוש הנגב ע"י צה"ל במלחמת השחרור , הביא להגירה המונית של בדווי הנגב למצריים וירדן.על הבדווים הנותרים הוחל משטר צבאי שבוטל רק ב1966.
 
הפריסה היישובית
ג.1.1 קביעת גבולות\ בעלות שבטית
ההתייחסות הבדווית לטריטוריה השבטית שונה משבט לשבט. שבטים שונים מגדירים את הטריטוריה שלהם בדרך שונה: ע"פ תוואי נוף, נקודות ציון פונקציונאליות ועוד. כל שבט חיפש את האזורי המחיה שלו הכוללים מקורות מים ושטחי מרעה. הגבולות בין השבטים נקבעו בעבר לפי חוזקו של השבט ויכולתו להגן על השטחים שלו.[12]
למקורות המים הייתה חשיבות רבה בקביעת פריסת התיישבות הבדווית המסורתית. תהליך ההתיישבות המסורתי של השבטים הבדווים בנגב, התבסס על חלוקת תאי השטח למשפחות מורחבות \ בתי אב. חלוקה זו נקבעה בשל היות המשפחה המורחבת יחידת משק אחת. כל תא שטח הוגדר ע"י קווי פרשת המים שסביבו ונתנו ליושבים בו שליטה על כל אגן הניקוז של שטחן. תהליך התפרסות המאהל \ ההתיישבות הייתה מבסיס הוואדי אל מעלה הנחל[13].
השטחים חולקו בין בתי האב ע"י זקני השבט וסומנו בגלי אבנים (רוג'מים) או בצמחי החצב[14]. התנחלות הבדווים באופן זה כישוב חקלאי,חצי נוודי החלה בהר הנגב כבר במאה ה-19.[15] כל גורם שלטוני ששלט בשטח, ניסה בדרכיו להשפיע על דפוסי ההתיישבות הבדווית. מעבר להבדלים בגישות שבין היחס הרומי, הביזנטי, העותומאני, הבריטי והיהודי לבדווים, עמדה לכולם מטרה אחת: לקבע את הבדווים למקום אחד ולצמצם את הנדידה. כך הצליחו השלטונות לצמצם את החיכוכים בין הפלחים לנוודים, לפרק (לפחות לכאורה) את הבדווים מנשקם, ולהחיל עליהם את החוק (מיסים,גיוס לצבא...). בתקופות קדומות יותר היו מעורבים במאבקים גם זכויות השליטה על דרכי המסחר.
 
ג.1.2 תהליך העיור
אחד התהליכים הדרמטיים ביותר שרוב האוכלוסייה  הבדווית עברה בדור האחרון הוא תהליך העיור-המעבר מחיים חצי נוודיים על שטחים גדולים לחיי קבע בריכוזים גדולים ומבונים. המעבר  לעיירות שנבנו ברובן ע"י  "השלטון" , ברוב המקרים ללא התמודדות נאותה עם  הצרכים של  האוכלוסייה הבדווית גרם לשורה ארוכה של בעיות. תופעות שהחברה הבדווית לא הכירה בעבר, כמו: עוני מסוג חדש[18], עבריינות, סמים, לאומנות ופונדמנטליזם, ושבירת מעמד האישה הייחודי. המעבר  מחיים מסורתיים לחיי עיר , ניתק את הבדווי מהביטחון הכלכלי של המשק המסורתי: חקלאות ומקנה. משק חקלאי זה אפשר מתן הכנסה קבועה פחות או יותר המבוססת בעיקר על כוח עבודה שאינו משתתף במעגל התעסוקה המודרני: נשים, ילדים וזקנים.

כאמור המעבר לעיר כלא את האישה הבדווית בביתה. כללי הצניעות המחמירים של החברה לא מאפשרים לה "להסתובב" בעיר וכמובן שעבודה חיצונית היא לרוב מחוץ לתחום. האישה  שבעבר הייתה דמות מפתח בתחזוקת המאהל, מצאה את עצמה בין ארבעה קירות ללא תחליפים הולמים. נעשים היום  כמה ניסיונות של עמותות שונות להעצמת האישה הבדווית דרך רקמה ואריגה, אולם עד כמה שהנושא חשוב מה שנעשה הוא כטיפה בים. שרפת מפעל הרקמה בלקיה בחודש מאי 2005 ,ממחישה יותר מכל את הבעייתיות של מעמד האישה הבדווית בחברה משתנה. קרן אור אחת היא האחוז הגבוהה יחסית של נערות בדוויות היוצאות ללימודים-אחוז הגבוה משיעור הבנים[19].
 
 
ג.1.3 בעיית הקרקעות
עם קום המדינה רוכזו רוב הבדווים שנשארו בנגב, בשטח  מצומצם (אזור הסייג), בצפון הנגב. הוטל ממשל צבאי ועל הבדווים  נאסר לצאת מהאזור ללא אישורים מיוחדים. לאחר הסרת הממשל הצבאי ב-1966 החלה תנועה מוגברת של הבדווים מחוץ לאזור הסיג   והתיישבות "ספונטאנית" בצפון הנגב ויותר מאוחר גם בהר הנגב ומדבר יהודה.

הבדווים גרים כיום בשבעה יישוביי קבע שהוקמו ע"י הממשלה ובכ-45 ישובים לא מוכרים שהממשלה מנסה להעבירם לישובים עירוניים. סקר שערכה הממשלה בשנות ה-70, העלה כי הבדווים תובעים זכויות על 743,327 דונם. המדינה הכירה בזכויות חזקה של הבדווים על כ-650,000 דונם, מאדמות אלה[20]. אלו הם אדמות המריבה בין הבדווים לממשלה.
הבדווים בכפרים הבלתי מוכרים ( כ-55% מסך הבדווים בנגב), מתפרסים על 400,000 דונם שמתוכם  240,000  דונם מוחזקים בפועל.
בראשית שנות ה-70 החלה מדינת ישראל להסדיר את נושא קרקעות  הבדווים. ההתקדמות הייתה איטית , אם בכלל. בסך הכול הגיעה המדינה להסדר על 35,000 דונם.[21] הבעייתיות הגדולה הייתה הפרשנות השונה למצב בין חוקי המדינה  לדיני הקניין הפנימיים של הבדווים.
המצב היום הוא שהאוכלוסייה הבדווית נחלקת לשלושה :
·     מיעוט קטן של בדווים המוכנים להתפשר בתנאים המוצעים ע"י המדינה.
·     בקצה השני כרבע מהאוכלוסייה המתנגד בתוקף לכל הסדר, אם מטעמים אידיאולוגיים ואם
      מטעמים לאומיים.[22]
·     בין שתי הקבוצות נמצא הרוב, הממתין להסדר הנראה להם צודק יותר.
 
ג. 2 רקע עיצובי
התרבות החומרית של הבדווים הייתה בעיקרה תרבות של חברה נוודית.למרות שהתרבות הבדווית בנגב ,איננה כלל תרבות נוודית "קלאסית",אלא התבססה על גידול מקנה (עיזים וצאן,ולא רק גמלים), מקור התרבות היה בחצי האי ערב, בשבטי הבדווים הנוודים. תרבות זו שימשה כ"תרבות ייחוס" וכאידיאל ומודל לחיקוי תרבותי. כתוצאה מכך היחס לפלחים הייה רווי בוז במשך כל השנים. נושא מלחמת המזרע בישימון ימיה קדומים כימי התרבות האנושית. מקין והבל, או דוד ונבל הכרמלי ועד התרבות הנבטית הקלאסית מול האימפריה הרומית. מובן גם שהתרבות הנומאדית הייתה ענייה במוצרים,חפצים ואובייקטים. הנווד לקח איתו את כל רכושו, ומכאן נגזרה צורת העיצוב של מוצריו. האוהל[23] ,כשיא עיצובי של אובייקט נייד העשוי כולו מחומר מקומי זמין. גם שאר הפריטים: נוד המים,הסלים,"ריהוט הבית"- כולם  היו שיא עיצובי של אלפי שנות ניסיון.
 
תרבויות נוודיות היו מעצם טיבם עניות  בכלים והביטוי החומרי של התרבות היה מוגבל מאוד. בשל תחושת העליונות של הבדווי הוא טיפח את הבוז לכל ביטוי פיזי של עובד האדמה. הבוז הזה היה כה חזק בתרבויות נוודיות מסוימות עד כדי הטלת עונש מוות על אנשים בקהילה שעסקו במאפיינים של תרבות קבע. הנבטיים היו אומה של שבטיים נוודיים ששלטו על דרכי המסחר בין חצי האי ערב ונמלי הים התיכון, בתקופה הרומית. הם טיפחו את הדימוי הנומאדי שלהם באופן כה קיצוני עד שהעונש על מי שגידל גפן היה מוות.[24]
 
עם כל הנאמר כאן אין להקל ראש במוצרים שהשבטים הנודדים אכן השתמשו בהם. בהמשך אפרט את הביטוי החומרי  של התרבות הבדווית במספר מוצרים אופייניים.
 
ג.2.1 האוהל
 
לבדווי (המסותי)  שני סוגי אוהלים:
·        אוהל חורף-"בית אל-שער","בית אלמשתא",עשוי באופן מסורתי משער עיזים ארוג ליריעות.
·      אוהל קיץ- " בית אל-קיצ'" אוהל קל וזול, בתחילה היה עשוי מצמר גמלים ובעט האחרונה הוחלף חומר זה ביריעות משקי יוטה ובדים מזדמנים אחרים[25].
 
 כשאנו מדברים על  ה"אוהל הבדווי" אנו מתכוונים לרוב לאוהל החורף היקר והמסורתי. כך גם   רואים זאת רוב הבדווים [26]. אוהל החורף הגן היטב על היושבים בו בקרה וסיפק איטום סביר מגשם ורטיבות. איטום זה הושג בעיקר בשל  התכונה של שער העיזים להיאטם לחלוטין בבואו במגע עם המים. החום נשמר בתוך האוהל בעזרת יריעות נוספות העשויות צמר כבשים.
    כיום אוהל החורף המסורתי נעלם כמעט כליל מהנוף. מעט האוהלים שנראה, בשולי יישובי         הפזורה, או בין המבנים הקשיחים יהיו דומים יותר לאוהלי הקיץ . היריעות שלהם יורכבו             ממגוון רחב של חומרים אותם מוצאים הבדווים בסביבתם הקרובה.
   
אנסה לפרט  מעט יותר על מבנה אוהל החורף של הבדווי הנודד (האוהל המסורתי). למרות שלא ניתן כמעט למצוא כיום אוהלים שכאלה,הבנת המבנה הבסיסית שלו היא מפתח להבנת כל התפתחות עתידית. אוהל החורף נחלק  למספר חלקים שכל אחד נקרא "רפא". ה"רפא" הינה יחידה הנתחמת ע"י העמודים הנושאים את האוהל. האוהל שהיה הנפוץ ביותר היה מסוג "עודיה", כלומר בעל שני אזורים ("רפא"). היו קיימים אוהלים עם עד תשע "רפאות".
החלוקה בפנימית היתה ברורה:
בחלק הצפוני:"מקעד אר-רג'אל" או ה"שיק" –אגף הגברים.
בחלק הדרומי: "מחרם", "מחרמה"-אגף הנשים.
אגף הגברים  בכל אוהל ניתן לזיהוי מיידי. ראשית כשבאים אל האוהל זהו האגף הימני[28]. שנית זהו האגף שבאופן קבוע יריעותיו פתוחות, בניגוד לאגף הנשים המכוסה באופן תמידי ע"י יריעה קדמית ("סתאר"). סימן נוסך הינה יריעת הצד, שבחלק הנשי יורדת בשיפוע מתון לקרקע ובצד הגברי צונחת אנכית לקרקע.
מטרת כל הסימנים וה"סטנדרטיזציה" בתכנון למנוע את החשש שמבקר זר יכנס או יביט לאזורי המחיה של הנשים.
 

ג.2.2 מיקום האוהל
 
בחורף הקימו הבדווים את אוהליהם על מדרונות הוואדי במקום נמוך מספיק  ע"מ להגן מרוחות, אך גבוה באופן שאינו מאפשר לשיטפונות החורף להגיע למאהל. בקיץ מוקם האוהל במקום גבוה ע"מ ליהנות ממשבי הרוח.בסוף החורף קופל אוהל החורף ונשמר לשנה הבאה.
כל אוהל היה נטוי במימד האורך שלו מדרום לצפון, כשפתחו פונה מזרחה. העמדה זו חסמה את הרוח המערבית.
אין יודעים לבטח מדוע נבחרו כיוונים אלו דווקא. המסורת מדברת על מיקום הפתח מזרחה מכיוון שמשם יגיעו האויבים והאורחים. אולם אין בכך כל היגיון. גם הסתכלות על ההעמדה הזו כחלק ממערכת שיקולי אקלים ורוחות אינה משכנעת, בעיקר כאשר אנו לומדים כי אצל הבדווים בירדן, הכיוונים הפוכים ב-180 מעלות.[29]
הנטייה המסורתית לקביעת מיקום המאהל הייתה הקרבה למקורות מים ומרעה ואפשרות להגן על הרכוש והנפש.
 

מתוך :בן דוד ,2005,עמ'  205
 
 
ג.2.3 מתקני מים
 
הגורם שהשפיע יותר מכל על פריסת ההתיישבות הבדווית בעבר היה הזמינות של מקורות המים באזור. על מקורות המים ניתן למנות את :
א. הבארות ובורות המים הקדומים שהבדווים מצאו בשטח(בעיקר נבטי-ביזנטי)
ב.  בארות חדשות שנחפרו ע"י השלטונות (בעיקר הבריטיים) או ע"י השבט עצמו .
ג. גבי מים
ד. מעינות ומי תהום גבוהים-תמילות.
לשבטים הבדווים היו מערכות מורכבות של חוקים אשר הגדירו את הזכויות במאגרי המים על פי סוגם ובהתאם לעונות השנה. היו אף כללים ברורים לזכות הקדימה בשימוש בכל מקור מים ואף הנחיות כיצד נוהגים בשנות בצורת.
 
 
ד. תיאור הממצאים
 
 
ד.1.פריסת ההתיישבות –(גיאוגרפיה)
 
ההתיישבות הבדווית בדרום הארץ פרוסה על חלקים ניכרים מהנגב : מאזור צומת בית קמה בצפון, עד למצפה-רמון בדרום.הריכוז הגדול ביותר מצוי באזור ה"סיג"-בין רהט-ערד-דימונה וצומת הנגב. חלק ניכר מהאוכלוסייה  הבדווית (כ-50% ) יושבת בחמשת הישובים ה"מוכרים" ויתרת התושבים ב"פזורה"-הכפרים הבלתי מוכרים.
 
 
ד.2.מאפייני הישוב  ה"ספונטאני" (אורבניקה סביבתית)
 
בקרתי מספר פעמים בכמה כפרים לא מוכרים. בביקור הראשון היה משהוא שהפריע לי ולא הצלחתי להגדירו. רק בביקור השלישי הבנתי מהו הנושא שמשך את עייני: סידור המבנים בכל ישוב תאם באפן כמעט מושלם  לכל העקרונות של פריסת המאהל המסורתית. למרות שכבר כמעט ולא ניתן לראות היום אוהלים, צריפי הפח,הסככות והאזבסטונים הועמדו כולם על ציר צפון-דרום,כשהפתח מופנה מזרחה. סידור הצריפים ושאר המבנים והיחסים ביניהם כולם לקוחים ממאגר ההנחיות לתכנון מאהל מסורתי.
תופעה זו שנראתה תחילה כה מוזרה , ניתנת להבנה כשרואים את אורך החיים בישוב הבלתי מוכר. לכאורה השינוי מאורך החיים הנוודי הוא עצום,אך המהות של החיים הבדווים ובעיקר הקנאות לכל התנהגות הקשורה בנשים הכתיבה שמירה על עקרונות תרבותיים. תרבות זו ממשיכה להשפיע על העיצוב. היחסים בין המבנים, כיווני הגישה למבנה הכול מיועד בראש ובראשונה למנוע מאדם זר לפגוש נשים שאינם ממשפחתו הקרובה.
 
 
ד.3. דפוסי הקיום והייצור המסורתיים של הבדווים(דוגמת העזזמה)
 
המקור המסורתי העיקרי לקיום הבדווי הוא המקנה, כאשר נודעת חשיבות רבה לגידול הגמלים. הגמל גמיש יותר מכל חיה אחרת בדרישתו למים, הם אינם בררנים במזונם, ניתן להשתמש בהם כבהמות עבודה ולצרכים רבים נוספים ( חלב, צמר, עורות, גללים ועוד..). הבהמה השנייה בחשיבותה הייתה העז. העז עמידה מאוד ליובש ומסוגלת להתעבר גם בשנות בצורת. הביטוי החומרי לגידול העיזים בחברה המסורתית היה השימוש הנפוץ בשער העז להכנת אוהל החורף : 'בית אל-שער'(בית השער).
בעשורים האחרונים עלתה החשיבות של גידול הכבשים, בעיקר למסחר מחוץ לחברה הבדווית[30]
דפוסי הנדידה עם העדרים קבעו במידה נכרת את גבולות המחיה של השבטים הבדווים ומגדירים כיום,את שטחי המריבה בינם לשלטון.
 
 
ריכוז שינויים גיאוגרפיים:
 
·        אין הגבלת יישוב בשל מקורות מים,אבל עדיין נצמדים לטריטוריות היסטוריות ככל    האפשר(לדוגמה העזזמה בהר הנגב)
·        התיישבות ככל האפשר על אדמות הנתבעות לבעלות
·        מותחים את גבולות האיפוק של השלטונות ע"י קביעת עובדות בשטח.
·         
 

סביבתיים:
·        בניית מאהל ע"פ קודים סוציולוגיים
·        יישוב חקלאי מסורתי-חקלאות "יבשה",ומקנה.
 
 
אדריכליים:
 
·        בניית מבנים ניידים-הפעם מפחד השלטון
·        מיקום המבנה כמו האוהל.
  
ה. ניתוח הממצעים


המסורת

השינוי

הגורם


שינויים גיאוגרפיים


עד ראשית המאה ה-20  הוגבלה ההתיישבות הבדווית  בעיקר ע"י מים,קרקע למרעה וחקלאות ויכולתם להגן על נחלותיהם.
השלטונות העותומניים והבריטים פיקחו על תפוצת הבדווים.
השלטון הישראלי בימיו הראשונים גרם לעזיבת חלק ניכר מאוכלוסיית הנגב וריכז את הנותרים באזור מצומצם.

פריסה יישובית נרחבת בכל צפון ומרכז הנגב-בעיקר בעשור האחרון.עם זאת חלק ניכר מההתיישבות החדשה ממוקמת על אזורי עליהם יש לבדווים תביעות בעלות על הקרקע.

התחזקות ה"אסרטיביות " הבדווית[31],מול אזלת יד של השלטונות.
הסרת נושא ה"המים" כגורם המגביל את ההתפשטות היישובית.[32]

רוב הכפרים הבלתי-מוכרים ממוקמים על אתרים ארכיאולוגיים.[33]

קביעת עובדות בשטח

רוב ההחלטות ה"מוניציפאליות" נקבעו ברמה המקומית ע"י השייחים.

"המועצה האזורית לכפרים הבלתי-מוכרים" מקיימת מגעים מול הרשויות

התחזקות הארגון הפוליטי הבדווי ת, ומאז 1997 דרישה להכרה ב"מועצה האזורית לכפרים בלתי-מוכרים".


 שינויים סביבתיים


המאהל וסביבתו תוכננו כקומפלקס זמני \ עונתי.

רוב הישובים הבלתי מוכרים "משדרים" תחושה של זמניות.

כולם מחכים להסדרי הקרקעות.


האוהלים מוקמו בשורות,זה אחרי זה

סידור זה נשמר ברובו גם במיקום הצריפים.

מיקומי המבנים והיחסים בינהם נקבעו על סמך קודים חברתיים


האוהלים מוקמו על ציר אורך צפון דרום,למניעת כניסת רוחות בחורף ושיפה לשמש הבוקר המזרחית.

המבנים החדשים שומרים ברובן על מתאר זה

 


המאהל כלל בתוכו מכלאות למקנה,מיקום לגורן ולמתקנים חקלאיים נוספים.

רוב הכפרים הבלתי מוכרים בנויים כישובים חקלאיים עם כל  המתקנים הנדרשים לכך.

גם בעידן המודרני כאשר הגברים יוצאים לעבוד בחוץ, משמשת החלאות עוגן כלכלי חשוב,ועיסוק לנשים,הזקנים והילדים.


שימוש במתקנים חקלאיים קדומים: בורות מים,סכרי,טרסות..

שימוש במתקנים חקלאיים קדומים: בורות מים,סכרי,טרסות..

למרות הקידמה והתשתיות המודרניות קיימת עדיין חשיבות למה שניתן לנצל "בחינם".


המאהל השבטי שימש את תושביו,לא היו  אלמנטים מסחריים במאהל

הופעת מבנים מסחריים: מכולת,בית ספר,מרפאה,בית קברות...

התרכזות קבוצות גדולות בשטח מצומצם הפכה את המסחר לכדאי.
ניצחון בעתירות משפטיות הביאו לפתיחת מרפאות,גני ילדים ושירותים נוספים בכפרים הבלתי מוכרים.


אין "תשתיות" במובנן המודרני במאהלים.

הופעת דרכי רכב,חשמל בגנרטורים...י

התפתחות תשתיות ושירותים ביוזמת התושבים.


אין מבנים דתיים,מוסלמים.[34]

אין כמעט כפר ללא מסגד
שינויים אדריכליים

חלק גדול מהבניה מבוצע מחומרים קשיחים

קיימת אמונה שמבנים אלו מחזקים את תביעתם לבעלות על הקרקע[35]

האוהל כבית -המגורים ומרכז החיים הבדווים נבנה מחומרים קלים לניוד.

רוב הבניה הבדווית ב"פזורה" נעשית מבניה "קלה"

פחד מהריסת המבנים. כך משיגים שני נושאים:
לא "מושכים" את עיני הרשויות.
ניתן לבנות מחדש את הבית אחרי הריסה (מזעור נזקים)


האוהל נבנה מיריעות צמר-חומרים הזמינים למשק העצמי של הבדווים.

חלק מהמבנים בנויים כולם או בחלקם מחומרים הנמצאים בסביבה (לוחות יריעות פלסטיק, רשתות הסוואה,משטחי עץ ועוד...)

המצב הכלכלי של רוב הבדווים אינו מאפשר להם רכישת חומרי גלם יקרים (בנוסף לפחד מהריסה)


ה"שיק" שימש כמוקד החיים (הגבריים) במאהל.

ברוב הישובים הבלתי מוכרים נמצא וריאציה מודרנית לשיק, החל באוהל,או "דמוי אוהל",ועד ל"סלון" מודרני מותאם לאירוח מסורתי

ה"שיק" הינו מושג יסוד בתרבות הבדווית בנגב כמו ה"דיואן" וה"מד'אפה" אצל בדווי הצפון.

 
ז. רשימה ביבליוגרפית
 
·        אביצור, שמואל,  אדם ועמלו-אטלס לתולדות כלי העבודה ומיתקני ייצור בא"י, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, כרטא ירושלים, 1976.
·        אשכנזי, ד"ר טוביה, הבדווים –מוצאם חייהם ומנהגיהם, ירושלים, 1957.
·        בן-דוד, יוסף, מריבה בנגב – בדואים, יהודים, אדמות,  המרכז לחקר החברה הערבית               בישראל – בית ברל, 1996.
·        בן דוד, יוסף, הבדווים בישראל-היבטים חברתיים וקרקעיים, ירושלים, 2005.
·        חבקוק, יעקב, מבית השער לבית האבן, תל אביב, 1986.
·        מרקס, עמנואל , החברה הבדווית בנגב , רשפים, 1974  
·        פניאל , אהרון, "סוסיה-העיר העברית הראשונה", מרכז סיור ולימוד סוסיא, 1990
·        רופאים לזכויות אדם, בריאות בכפרים הלא מוכרים-יולי 2003,
·       
מאמרים ודוחות:
·        . מאיר, אבינועם, "תכנון מרחבי לבדווי הנגב-השיח הבדווי מתנגד"  רשימות בנושא הבדווים, 35 (2003), עמ' 47-39.
·        גלילי, לילי, "כך טיפלה הממשלה בבדווים", הארץ,10-2-2004.
·        הירשפלד , יזהר, "אדם וחברה בשבטה הביזאנטית", קדמוניות, ירושלים, חוברת 125, 2003.
·        עמותת במקום-מתכננים למען זכויות תכנון, הקמת עיר בדווית-חוות דעת, ירושלים, 2002
·        אמנסטי, ישראל והשטחים הכבושים,דו"ח שנתי 2004


 
·        מאמר מתוך ספר או קטלוג היוצא לאור כקובץ מאמרים:


·        אשכנזי, טוביה, "מקור הבדווים",  מתוך:"הבדואים בנגב-לקט מאמרים", המוזיאון לתרבות הבדווים, להב, 1996, עמ' 7-12.
·        בר-צבי, ששון, "מאפיינים של חיי הבדווים בנגב בטרם ההתנחלות," מתוך: שמואלי אבשלום, גרדוס יהודה (עורכים), ארץ הנגב-אדם ומדבר, ת"א, 1979, עמ' 631-621.
·        נגב, אברהם, "כרמל בדרומא" מתוך : א"י כרך י"ח ע"מ 297.
·        שמואלי, אבשלום, "התנחלות הבדווים של הנגב כחלק מתהליך ההתנחלות של הבדווים בארץ ישראל" מתוך:שמואלי אבשלום, גרדוס יהודה (עורכים),  ארץ הנגב-אדם ומדבר, ת"א, 1979, עמ' 688-673.


·        וייר,שילה, "האוהל," מתוך:"הבדואים בנגב-לקט מאמרים", המוזאון לתרבות הבדווים,להב, 1996, עמ' 33-37 .

[1] הרצאתה של אורנה גורן-אוצרת מוזיאון ג'ו אלון לתרבות הבדווים

[2] בתאריכים:

[3] אירוח בעין עובדת

[4] צפונית בורות רמליה

[5] ראה רשימה ביבליוגרפית

[6] ד"ר טוביה אשכנזי, הבדווים-מוצאם חייהם ומנהגיהם,ירושלים,1957

[7] יעקב חבקוק, מבית השער לבית האבן,תל אביב. בן דוד יוסף, הבדווים בישראל-היבטים חברתיים וקרקעיים,ירושלים,2005

[8] בן דוד,הבדווים בישראל,2005.בן דוד יוסף,מריבה בנגב-בדואים,יהודים,אדמות, בית ברל,1996.

[9] אמנסטי ,עמותת  "במקום",עתירות לבג"ץ ועוד..

[10] ,טוביה ,אשכנזי:מוצא הבדווים,מתוך: הבדואים-לקט מאמרים, המוזיאון לתרבות הבדואים,להב,1996.

[11] לדוגמה ,מלחמתם של שליטי בית אומייה נגד שבטי הבדווים בשנת 750,או מדינות ההגבלה של האימפריה העותומאנית.

[12] יוסף,בן דוד, הבדווים בישראל-היבטים חברתיים וקרקעיים, ירושלים,  2005.עמוד 145

[13]  בן דוד,"הבדווים בישראל",עמוד 148-151

[14] ראה מפה בפרק ד

[15] Palmer, E .H., 1866, Palestine and the Sinaitic Peninsula  ,I ,Edinbourgh .

[16] ששון בר צבי,מאפיינים של חיי הבדווים בנגב בטרם ההתנחלות,מתוך ארץ הנגב-אדם ומדבר-עמ. 629

[17] שם,שם, עמ 630

[18] לדוגמה מעבר לווילה חדשה וחיים חיי עוני ועזובה בתוכה כפי שאומר הפתגם הבדווי: "מן ברא רח'אם ומן ג'ווא סח'אם"       ( בחוץ נוצץ ובפנים סחי). בן דוד,2005 עמ. 23

[19] יש לציין כי השפעת פער ההשכלה בין הנשים לגברים בחברה הבדווית היום,לא נחקרה באופן מעמיק,ואין לדעת אם בסופו של תהליך ייווצר בעיות נוספות לנשים במקום קידום מעמדן.

[20] נתנזון,תכנית כוללת לטיפול בבעיות הבדווים בנגב. עמ. 17

[21] בן דוד,הבדווים בישראל, עמ. 256

[22] עקב ההקצנה הדתית-לאומית בשנים האחרונות יש לצפות שחלק הזה באוכלוסיה רק ילך ויגדל.

[23] ראה בהרחבה בהמשך.

[24] נגב א., אדוני המדבר.

[25] וייר,שילה,האוהל,מתוך: הבדאוים הנגב-לקט מאמרים,המוזאון לתרבות הבדואים,להב,1996,עמ. 33-36

[26] ששון ,בר צבי,. מאפיינים של חיי הבדווים בנגב בטרם ההתנחלות.ארץ הנגב-אדם ומדבר,ההוצאה לאור של משהב"ט,ת"א,1979, עמ. 622-623

[27] .חבקוק,עמ. 40.

[28] מאחר וכאמור האוהלים ממוקמים תמיד בקו צפון-דרום,כשהפתח פונה מזרחה,הרי החלק הצפוני שבו מצוי א"שיק" יהיה תמיד מימין

[29] סאלם אל-עמרני, סיפר בראיון איתו(1-8-05), כיצד כמעט והסתבך בביקורו בירדן כאשר ניגש לבקר את קרוביו בצידו הצפוני של האוהל.

[30] הכבשים יוצאו בעיקר לשטחים והיוו מקור הכנסה נכבד למשק הבדווי. בשנות האנטיפדה ,ובעיקר במלחמה האחרונה , נפגע קשות המסחר עם השטחים.

[31] הנובעת בין השאר ממגמות פוליטיות,דתיות,סיוע של עמותות וגופים חיצוניים,והצלחה במספר עתירות משפטיות.

[32] שימוש נרחב במיכלי מים ניידים בכל מקום (כולל ישובים לא חוקיים)שלא חובר עדין לצנרת של מקורות.

[33] בן דוד,2005,עמ. 188-189

[34] למעט מקומות מפגש על בסיס דתי-מסורתי כגון קברי שייח.

[35] בן דוד,2005,עמ. 190-191








 




   

גבולות המטות של שבטי הבדווים בגמר מלחמת השבטים
אזור הסיג 1950-1970 






 

 אוהל מסוג עודיה המחולק לשני אגפים




 

 אוהל מאולתר ממגוון חומרים – נחל יעלים -18-3-05




 

 מתוך :בן דוד ,2005,עמ'  205




 

 כפר בדווי ספונטאני,המקור : בן דוד1982

 
 
היוצרים 1,  פינת המסגר א.ת. צפוני לוד,  71000  טל: 08-9155441                                                                                       
מה-טוב פתרונות המחשה בע"מ
 
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר  |  מפת אתר  |  English
אוריון  -  שיווק באינטרנט | בניית אתרים