מפת אתר    |    English
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר
 
 
 
החייל כפלטפורמה: המלצות    מאת: גדי מה-טוב
המלצות לגבי כיוון פיתוח המוצרים, והתנהלות המערכת למניעת ממצעי המחקר

א.      המלצות

"יש להקים, עוד בזמן שלום, מערכת פיקוח מוחלט, אשר תמנע מכל מטה שהוא את האפשרות להתעלם מן השכל הישר, ברגע שהחל הקרב..."
ס.א.ל מרשל (1950)[1]
 
ראשית מוצג כאן פעם נוספת, תרשים הזרימה הממחיש את ריכוז ההמלצות לשינוי מערכתי באופן הטיפול בבעיות הנגרמות מנשיאת משקל כבד על ידי חיילים:

תרשים זרימה 3  סכמת פעילות המשך- המלצת המחקר
 
א.1.   המלצות מערכתיות
         
         א.1.א. שינוי מבנה ניהולי

במצב הקיים עוסקים גופי הפיתוח בצה"ל בעיקר ב"כיבוי שרפות". המצב של לחימה מתמדת גורם להם לתת תשומת לב רבה לבעיות המגיעות "מהשטח" ודורשות פתרון מיידי, כך נפגעים הפרויקטים ארוכי הטווח. להערכתי יהיה קשה מאוד לשנות מצב זה. במידה ובצה"ל יחליטו לטפל בבעיית המשקל באופן מערכתי, יהיה צורך להקים צוות משימה שירכז את הנושא. איננו מתכוונים  למנהלת גדולה יקרה ומסורבלת אלא  לצוות קטן של אזרחים ואנשי צבא אשר יוכל לבצע את המשימה במהירות, ביעילות ובמחיר נמוך. תנאי הכרחי להצלחת עבודתו של הצוות יהיה מתן סמכויות. צוות שכזה יוכל לתפעל יחידות בתוך המערכת הצבאית וכן גופים אזרחיים.
חלק ניכר מהעבודה תוכל להתבצע ע"י גופים וחברות מחוץ למערכת. זה יהיה זול, מהיר ויעיל יותר מאשר להשתמש בגופי הצבא. זוהי דוגמא מובהקת למצב בו ניתן להוציא פעילות למיקור חוץ. הצוות יכלול : מנהל פרויקט, נציג משתמש, איש הנדסת אנוש, מעצב ופיזיולוג. כאשר חלק מתפקידים אלו יהיו במשרה חלקית.
 
יהיה צורך לדאוג שהאינטרסים של הגופים המעורבים לא יסתרו את מטרות התכנית. לדוגמה: רצוי מאוד שצוות הפיקוח והתכנון לא יהיה קשור לגוף הקשור לייצור. יש לכלול בצוות אף נציג של המשתמש, איש חי"ר מנוסה אשר ייצג את הצרכן הסופי של הפרויקט. תפקיד זה יכול להיות מאויש ע"י מ"פ, מג"ד או מח"ט חי"ר לשעבר. ניתן ואולי אף רצוי לשכור את שרותיו של קצין מצטיין שהשתחרר מהצבא ויש לאנשי מקחצ"ר אמון מלא בו. הוא יבצע את תפקידו כאזרח. דוגמה טובה לעבודה בצורה זו הייתה הפעלה של מח"ט חי"ר משוחרר, בתכנית ענוג (חייל חי"ר עתידי). מהתרשמותי האישית, תקופת פעילותו של אותו קצין, הייתה התקופה היחידה בפרויקט, שבה נבחנו צרכי "הלקוח" באופן יום יומי תוך השפעה על שאר גורמי הפיתוח של הפרויקט. 
 
          א.1.ב. מימון התהליך- יצירת  קשר בין הנזק לתשלום

בשיחות שהיו לי עם גורמי פיתוח ורפואה בצה"ל הצגתי בפניהם את ממצאי מחקר זה. רובם הסכימו עם מסקנותיו ולשאלה מדוע אין השקעה במו"פ בתחום, קבלתי את התשובה הרגילה של "אין כסף". זו תשובה טיפוסית של אנשים במערכות מאובנות. עלויות הטיפול בפגיעות  בריאותיות הנגרמות ממשקל יתר, עולות עשרות מונים על תקציבי הפיתוח הנדרשים. היום עול התשלום מוטל על מערכת הבריאות האזרחית וזאת משום שכאמור, חלק גדול מהפגיעות עקב נשיאת משקל בא לידי ביטוי לאחר שחרור החייל מהצבא. אני מאמין שביום שצה"ל יאלץ להשתתף במימון עלויות נזקים אלו, יחסו ישתנה פלאים.  לשם השוואה ניתן לראות את יחסו של צה"ל לאנשי המילואים. בשנותי הראשונות כמילואימניק (שנות ה-80), גויסו אזרחים בהמונים לימי מילואים רבים. מהרגע שצה"ל התחיל לשלם את עלויות ימי המילואים מתקציבו, קוצץ גיוס המילואים באופן דרסטי וראו איזה פלא, בטחון המדינה לא נפגע. אני מאמין שדבר דומה יקרה גם בעניינינו.[2]
 
          א.1.ג.  הדרכה והטמעה

הבעיה העיקרית הנוגעת לנושא משקל בצה"ל, היא הבורות הרבה במערכת. מפקדים אינם מבינים עקרונות פיזיולוגים בסיסיים ובשל כך נגרמות התופעות שתוארו במסמך זה. גופו של החייל הרגלי הוא חלק ממערכת לחימה ויש להתייחס אליו כך. על הצבא לשנות את כל תפיסתו לנושאים הקשורים בנשיאת משאות, ולהכין תוכניות הדרכה והסברה לכל הדרגים. תחום הפיזיולוגיה ונשיאת משקל נכונה חייב להיות חלק מתכנית ההדרכה בכל קורס מקצועי בחי"ר. חיילים ולא מעט מפקדים, אינם מכירים כיום אפילו את העקרונות הבסיסיים של נשיאת משא. במקביל יש להתייחס אל מערכות הנשיאה בדרך שבה המערכת מתייחסת לכל ציוד צבאי. ממש כמו שאין נותנים לחייל רובה, רימון, או אמר"ל ללא הדרכה ספציפית כך אין לאפשר מצב שבו החייל "חותמים באפסנאות" על ציוד כה קריטי לבריאותם ללא הבנה על דרכי הכוון והשימוש בו. בתור דוגמה אפשר לקחת את המרינס. המרינס פיתח דוקטרינה מוסדרת בתחום הציוד. כל התורה נכתבה בפנקס כיס (פקל"צ), והופצה בשטח[3]. יש להכניס נושאי פיזיולוגיה למערך ההדרכה בכל רמות הקורסים ביחידות החי"ר בצה"ל.[4]
מעבר להדרכה בנושאים בריאותיים, פיזיולוגים ובאופן השימוש הנכון בציוד, יש להתייחס לכל מערכת נשיאה כאל חלק בלתי נפרד מהאמל"ח הנישא ע"י החייל. כמו שחייל לא מקבל נשק חדש ויוצא איתו לקרב, כך לא יקבל חייל אפוד או מנשא, בלי לקבל הדרכה נכונה על אופי השימוש בו. כך אולי ניתן יהיה למנוע מצבים של מערכות נשיאה יקרות שאינן מתפקדות, משום שהחיילים לא ידעו איך להתאים אותם לגופם.
 
          א.1.ד. שמירת והפצת ידע

מוזר ככל שישמע, לא קיים כיום בצה"ל מאגר ידע זמין בתחום. עובדה זו צורמת בעיקר מול העשייה הרבה הנעשית בהקשר של מערכות נשיאה למיניהם. כל יחידה מחזיקה גופי פיתוח פרטיזנים (אמל"חיות), היכולים להסתכם בחייל עם מכונת תפירה ביחידות חי"ר רגילות ולהסתיים בגופים גדולים ועתירי משאבים ביחידות מיוחדות. כיום כל גוף שכזה פועל עצמאית ללא קשר עם גופים מקבילים ביחידות האחרות. יותר מכך, התחרות בין היחידות השונות, גורמת להסתרת ידע ושמירתו  בכל יחידה.
 
תופעה הקיימת בכל ארגון הנה בעיית "אובדן הידע": אנשי מפתח בארגון שרכזו ידע וניסיון רב, לא טורחים לתעד אותו. ועם עזיבתם את הארגון, אובד כל הידע הזה. בצה"ל תופעה זו חמורה שבעתיים. התחלופה הגבוהה של חיילים בתפקידים השונים, יחד עם חוסר מודעות לתיעוד נכון של מידע גורמת לצה"ל נזק כלכלי, מבצעי ובריאותי שאינו ניתנים להערכה. לפיכך על המערכת הצהלית לדאוג למסד את תיעוד הידע, ארגונו והפצתו לכל גורם מעוניין במערכת באופן זמין וקל.
 
 
א.2.    המלצות בתחום הלוגיסטי

          א.2.א. תו"ל לוגיסטי - דחיפת ציוד

יש לפעול לשיפור המערך הלוגיסטי המסייע לחייל. הדרגים האחוריים אחראיים ל"דחיפת" הציוד הנדרש לחייל במקום ובזמן שהחייל זקוק לו. צה"ל החל במהלך שכזה. חלק מתפיסת ההפעלה הלוגיסטית, המכונה "הלוגיסטיקה המרחבית" מנסה לארגן צינורות הספקה תלויי שטח. רוב העימותים הצבאיים הקונבנציונאליים, במדינת ישראל, יתרחשו בשטח מצומצם יחסית[5] לכן תכנון נכון של המערך הלוגיסטי, כולל שרשרת ההספקה, אמור לאפשר ל"צרכן הקצה" (החייל הרגלי), את כל הציוד הלוגיסטי הנדרש במסגרות זמן מתאימות. כך נוכל לשחרר את החייל מחובת נשיאת משקל כבד ומיותר מעבר לצורך ביצוע המשימה המיידית.
 
          א.2.ב.  הכנת שרשרת הספקה
על מנת  לענות על הצרכים המצוינים בפרק הקודם, יש לצייד את הכוחות בכלי תובלה מתאימים למתארי הלחימה השונים. נספח ג', מפרט חלופות אפשריות. המבטיחות שבהן מפורטות בפרק ח.3.
 
א.3.   המלצות בתחומי תורות לחימה (תו"ל)

          א.3.א.  הפחתת  משקל  בפקודה
יש להטמיע בכל תכנוני המשימה, את חשיבות קלות המשקל לתפקוד נכון של החיילים  וכן יש להגדיר יעדי משקל חמורים וקשיחים ולעמוד בהם.
תכנון העמסה: באחריות מפקד כל כוח לדאוג שחייליו לא ישאו ציוד החורג מרשימת הציוד שהוכנה לאותה משימה. רשימות אלו יוכנו על ידי המפקדים לפני המשימה והם יביאו בחשבון את יכולות הנשיאה האמיתיות של כל חייל. לא תותר נשיאת ציוד מעל לסטנדרטים שיקבעו. חיילים ישאו ללחימה רק את הציוד הנדרש להם לשלב זה. שאר הציוד יגיע אליהם הסיום הלחימה.
 
          א.3.ב. הכנת תו"ל מבצעי מוכוון יעדי משקל
על מנת לבצע את המשימות תוך נשיאת משקל קל יותר, יש לזנוח את החשיבה המסורתית לגבי הציוד הנדרש. יש לתכנן מחדש את הציוד הנישא ע"י מסגרת צבאית תוך שימת דגש על שיתוף במשאבים, כולל ציוד שנחשב עד היום כ"ציוד אישי". לדוגמה, האים כל חייל זקוק לשמונה מחסניות ?
 
א.4.    המלצות בתחום פיתוח מוצרים

           א.4.א. כיווני פיתוח
מתוך הכרה בחשיבות נושא ההקלה במשקל, על גופי פיתוח המוצרים בצה"ל (מפא"ת, מז"י אמל"ח ויחט"ל) להכין תכנית פיתוח רב שנתי בנושא. התכנית תבחן את בעיית לוגיסטיקת החייל הרגלי כמכלול אחד. מכלול זה יפורק למספר פרויקטי פיתוח משלימים.
 
           א.4.ב. פיתוח אמצעי הובלה
יש להשקיע משאבי פיתוח ניכרים במציאת פתרונות ישימים להובלת ציוד במקביל לתנועת הכוחות וזאת על מנת להפחית ככל האפשר את כמות הציוד הנישאת על גבו של הלוחם. פתרונות אלו צריכים לתת מענה למגוון פרופילי המשימה בהם עוסקים החיילים. מכל החלופות שנבחנו[6], יש כמה פתרונות הנראים מתאימים ושרצוי לרכז לגביהן מאמצים. באופן מיידי, יש לבחון את השימוש בבעלי חיים ככלי תובלה. חמור, פרד או לאמה יכולים לתת מענה מצוין במגוון חתכי משימה. כלי רכב קטנים וקלים (A.T.V.), מסוגלים כבר היום לסייע לכוחות, לכן יש לבחון היטב שימוש בהם ולהטמיע זאת בתו"ל. חלופות אלו זמינות וניתן לשלבן (בתוספת פתרונות נוספים), באופן מיידי. בנוסף, יש להשקיע מאמצים רבים בפיתוח כלי תובלה קטן ואוטונומי, או אוטונומי למחצה[7]. בעבר היו פרויקטים כאלו, גם בצה"ל אך ככל הידוע לי, לא נעשית פעילות משמעותית בתחום. פרויקט ה- MULE האמריקאי הוא דוגמה לכיוון פיתוח נכון וחשוב. לטווח ארוך הרבה יותר, השלד החיצוני, יוכל לתגבר את יכולות החייל לאין שיעור ועדין להשאירו "לוחם רגלי".
 
            א.4.ג.  פיתוח מערכות נשיאה
הטענה העיקרית ששמעתי מקצינים בצבא, נגד ההמלצות במחקר זה, הינה של חוסר בתקציבים. יחד עם זאת צה"ל על יחידותיו השונות, כולל גופים אזרחיים משקיע משאבים כספיים רבים בפיתוח מספר רב של אפודים, ווסטים, אפודי מגן ומנשאים. פיתוחם של מוצרים אלה נעשה באופן עצמאי כמעט ללא קשר עם מערכות קיימות אחרות. לפיכך יש לרכז את כל הפיתוח בגוף אחד ולהתחיל בתכנון מערכת משולבת אחת שתכלול את כל השכבות. איחוד של השכבות יחסוך בשכבות טקסטיל מיותרות ויקל כשלעצמו על המשקל.
 
נושא חשוב בתהליך הפיתוח של מערכות נשיאה הוא תהליכי הבדיקה השונים. המצב בו מערכות האמורות להעביר משקלים לגוף האדם, אינן נבדקות במכוני בדיקה מתאימים, היא בלתי סבירה[8]. הננו סבורים כי יש לבחון כל מערכת מתוכננת הן במכונים רפואיים והן בדיקות תפקודיות. "Physiological, biomechanical, and maximal performance comparisons of soldiers carrying loads using U.S. Marine corps Modolar lightweight load - carrying equipment (MOLLE), and U.S. Army modular load system (MLS) prototypes".[9] , הינו מחקר של צבא ארה"ב הבחון מערכות שונות. צורת הבחינה הזו יכולה להוות בסיס טוב להערכת ציוד נשיאה והשוואה בין מערכות שונות.
 
            א.4.ד. פיתוח חומרים וטכנולוגיות
מיגון
חלק משמעותי מהמשקל שאותו נושא כיום החייל שייך למיגון. אפוד מיגון קראמי שוקל בסביבות 6-7 ק"ג.  כיום, איני רואה מצב בו יוותרו על שכבת המיגון או יחזרו למיגון רך. לכן על צה"ל, בשיתוף עם התעשיות הביטחוניות, להשקיע משאבים רבים במציאת פתרונות מיגון מספקים במשקל נמוך הרבה יותר. ההתפתחות בתחום הננו-טכנולוגיות תיצור מהפכה בתחום אולם עד אז ישנם חומרים וטכנולוגיות זמינים יותר הדורשים פיתוח. הפיתוח חייב להתמקד במציאת חומרים המספקים את ההגנה הנדרשת במשקל קל יותר ובגמישות גבוהה יותר[10]. יתכן שזוהי דרישה מוגזמת, אבל מציאת חומר מיגון המאפשר נידוף זעה, יגיל את נוחות המערכת וישפר את תפקודו של החייל במידה ניכרת.
 
טקסטיל
מרכיב דומיננטי בכל מערכות הנשיאה הינם חומרי טקסטיל. תחום זה מתפתח משמעותית בשנים האחרונות. פיתוחים חדשים של "בדים חכמים", אריגות וחמרים מורכבים, פותחים פתח לשינויים מבניים וצורניים של המערכות המתוכננות. על המתכננים  לעקוב אחרי הנעשה בשוק האזרחי ולאמץ חומרים וטכנולוגיות חדשות.
 
           א.4.ה. מנגנון תכנוני- צוותי פיתוח מוצרים
יש להקים צוות פיתוח צהלי שירכז את העבודה. צוות זה אמור להיות מורכב מאנשי מקצוע מגוונים: מנהל (איש צבא), איש רפואה ופיזיולוגיה, מעצב, איש הנדסת אנוש, נציג הלקוח (חי"רניק).
לגבי דרכים לנהל תהליך פיתוח, ראה פרק  ז.8.
 
א.5.    רפואי

           א.5.א. מחקר
על צה"ל  ליזום, לעודד ולממן מחקרים אקדמאים ומעשיים בתחומים אלו. מוזר ככל שהדבר יראה, המחקר הרציני האחרון שהוזמן ע"י צה"ל, בתחום מערכות הנשיאה, בוצע לפני למעלה מעשרים שנה.[11]  חמור יותר המצב בתחום העומסים על החייל. למרות שיחותיי עם אנשי מקצוע במערכת, לא הצלחתי למצוא כל מחקר פיזיולוגי שהוכן בצה"ל ובודק את הקשרים בין נשיאת ציוד כבד ע"י חיילים, לבין יכולתם לתפקד ולהישאר בריאים. לפיכך יש לאסוף, לתרגם ולהפיץ מחקרים שנעשו בתחום בעולם (התחלה טובה תהיה הכנת לקט תקצירי מחקרים מתורגם). עשרות מחקרים בדקו היבטים רבים של הנושא, בעיקר בארה"ב. חלקם מצוין ברשימה הביבליוגרפית בעבודה זו.
 
דוגמאות לנושאים הדורשים מחקר (רשימה חלקית):
צבאי כללי:
·        מצב בצה"ל- כמה משקל סוחבים חיילים בפועל מול מתארים שונים.
·        ניתוח תורות הלחימה הצהליות ו"גזירת" רשימת ציוד מינימאלית.
·        בחינת התו"ל הלוגיסטי של החייל הרגלי, בצבאות העולם.
רפואי:
·        הקשר בין תלונות אורטופדיות של בני 20-30, ליחידה בה שרתו, זהו דוגמה למחקר בסיסי  
         המהווה אינטרס מרכזי של קופות החולים.
·        ריכוז וסיווג הפגיעות האורטופדיות של חיילים בשרות סדיר ומילואים.
·        הקשר בין נקודת ההשענות של המשקל לצריכת האנרגיה.
·        הקשר בין נקודת ההשענות של המשקל לפגיעות בריאותיות.
·        מהי העלות הכלכלית האמיתית של בעיית המשקל.
עיצובי:
·        סקר מקצועי של הניסיונות והפתרונות בצבאות העולם לבעיית הורדת המשקל לאגן.
·        השוואה בין המערכות השונות הקיימות בצה"ל, במתכונת ניסוי המרינס[12].
 
           א.5.ב. מעקב
יש לבדוק ביסודיות חיילים בעת גיוסם לצבא ולאתר בעיות אורטופדיות העלולות להחמיר בעת השרות. יש להגביל חיילים אלו באופן גורף וללא שיקול דעת שלהם או של מפקד, מנשיאת משקל כבד.


[1] מרשל, נידותו של הלוחם.

[2] אם כי ראוי לציין שיהיה קשה מאוד להוכיח את מקור הפגיעות אחרי שנים.

[3] LCDR Demetri Economos USA, "Combat Load Report", Marine Corps Combat Development Command, 2003

[4] בנוסף לנושאי משקל, חייבים החיילים לעבור הדרכה ואימון התחומים הבאים: מכות חום, מכות קור וחשיבות של הקפדה על שעות שנה (ד. מורן).

[5] עקרון זה, מדגיש את ההבדל המהותי בין הצבא הישראלי לאמריקאי. תפיסת ההפעלה של צבא זה, מתייחסת לכל כדור הארץ כאל שדה קרב אפשרי.

[6] ראה נספח ג'.

[7] לדוגמה, כלי "העוקב" אחרי החייל.

[8] מכון הלר, השייך לצה"ל כולל ציוד בדיקה משוכלל. ע"פ מפקד המכון, הם לא נדרשו מעולם לבחון מערכות נשיאה צהליות.

[9] Everett Harman, Peter Frykman, , U.S. ARMY RESEARCH INSTITUTE OF ENVIRONMENTAL MEDICUNE, February 1999.

[10] יש לפתור גם את בעיית "השוליים המתים"- שלוי פלטת המיגון שאינם מספקים שטח הגנה. כאשר בעיה זו תיפתר, ניתן יהיה לייצר מיגון גמיש הבנוי ממספר פלטות .

[11] ישי , גדעון דר', גיל יורם, עקרונות בתכנון מנשא ודרכים ליישומם באבי – טיפוס (כרך א+ב), הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל, מכון סילבר להנדסה ביו-רפואית, חיפה, 1985.

[12] Everett Harman, Peter Frykman, "Physiological, biomechanical, and maximal performance comparisons of soldiers carrying loads using U.S. Marine corps Modular lightweight load - carrying equipment (MOLLE), and U.S. Army modular load system (MLS) prototypes", February 1999.

 
 
היוצרים 1,  פינת המסגר א.ת. צפוני לוד,  71000  טל: 08-9155441                                                                                       
מה-טוב פתרונות המחשה בע"מ
 
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר  |  מפת אתר  |  English
אוריון  -  שיווק באינטרנט | בניית אתרים