מפת אתר    |    English
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר
 
 
 
החייל כפלטפורמה, תקציר וקישורים להורדת העבודה    מאת: גד מה-טוב
בניגוד לשאר הלוחמים, חייל החי"ר בגופו, מהווה את הפלטפורמה עליה מועמס כל ציוד הלחימה והקיום שלו. עבודה זו בוחנת את הקשר שבין הציוד המועמס על החייל ליכולתו לבצע את משימתו ואת ההשפעות הבריאותיות.

להורדת המאמר:  חלק א'- לחץ כאן        חלק ב'- לחץ כאן       חלק ג' - לחץ כאן

להורדת המאמר בחלק אחד - לחץ כאן  

חייל הרגלי (חייל חי"ר) היה מאז ומעולם עמוד התווך של כל צבא. היו אמנם לוחמים עם שריון כבד (גולית הפלשתי), אבירים, מרכבות, טנקים ומשוריינים. אבל כמעט ולא הייתה הכרעה במלחמה ללא החייל הרגלי. בימים אלו אנו רואים, במקומות שונים בעולם (איו"ש, בגדד, אפגניסטן, גרוזני...) כי טכנולוגית העתיד חסרת יכולת הכרעה, כשרק חיילי החי"ר בסמטאות מנסים לבלום, לסכל ואולי גם לנצח.
 
משחר ההיסטוריה נשאו חיילי החי"ר את ציודם על גב. אם ניתן היה לחשוב שהקדמה תקל על המשקל הנישא על ידי החייל, טעות הייתה בידיו. מאז ימי יוון ועד היום גדל העומס על כתפי החיילים פי שלושה[1]. ככל הנראה מצב זה לא ישתנה באופן קיצוני בשנים הקרובות. בארץ ובעולם, מחפשים פתרונות עזר לנשיאת ציוד לחי"ר. נבדקים פתרונות בכל קצוות הקשת הטכנולוגית. החל בלאמות בפיקוד צפון וסוסים באפגניסטן ועד למערכות רובוטיות אוטונומיות ושלד מכאני ממונע. מחקרים אלו הינם בכיוון הנכון ויש להמשיך ולעסוק בהם. עם זאת החייל הרגלי הוא עדין פלטפורמת המשא העבירה ביותר ובעלת ה"חתימה" הנמוכה ביותר. משום כך, בשנים הקרובות חיילים ימשיכו לסחוב משאות במשקל של 30 עד 70 ק"ג, ולפעמים אף הרבה יותר. משקל זה פוגע קשות בבריאות של החייל ובתפקודו המבצעי.
 
בנוסף לנשיאת משקל רב לאורך זמן, גם דרך נשיאת הציוד אינה נכונה ומחמירה את הנזקים הבריאותיים. נשיאת משקל נכונה על גוף אדם, מחייבת העמסה של רובו באזור האגן. העמסה זו מונעת את הנזקים לעמוד השדרה. כל המנשאים האזרחיים (תרמילי הטיולים והמסעות), בנויים על עקרון זהה: מערכת גב חצי קשיחה (המאפשרת חופש תנועה לשכמות), וחגורת אגן המעבירה את העומס לחוליות האגן ולגב התחתון. כתפיות התרמיל, מונעות ממנו "ליפול" לאחור ואינן מעבירות (כמעט) משקל לכתפיים. במערכות צבאיות המצב מורכב הרבה יותר. בעוד שמטפס הרים סוחב תרמיל כבד ה"יושב" ישירות על גופו, חייל נושא בנוסף לכך, גם את שכבת המיגון הבליסטי ואת ציוד הקרב. שלוש השכבות הללו (שלרוב כל אחת מהן, תוכננה בנפרד ללא קשר אחת לשנייה), מפריעות זו לזו ומונעות העברה נכונה של המשקל. בצבאות העולם בוצעו, באופן מפתיע, מספר מועט של ניסיונות לפתרון הבעיה. אף לא אחד מניסיונות אלו הבשיל לכדי מערכת מבצעית מושלמת. צה"ל הוביל במשך שנים את פיתוח הציוד האישי לחייל. האפודים והווסטים הישראלים הועתקו בכל העולם. עם זאת באופן מפתיע, הצבא לא השקיע שום מאמץ רציני לפתרון בעיה כה חמורה.
 
חייל עמוס בציוד רב אינו רק סיכון בריאותי, הוא מסורבל, הוא נע באיטיות, הצללית שלו גדולה והוא מהווה מטרה קלה יותר לצלפי האויב. קיימות לכך דוגמאות רבות מההיסטוריה הצבאית. החל מגולית הפלשתי, שהיה מטרה נוחה ללוחם זריז וקל ממנו, האבירים הצלבניים הממוגנים שחוסלו ע"י חיילי צלח-א-דין  הקלים והמהירים ועד ימינו אנו, חיילי צה"ל שנפגעו בבירות, בדרום לבנון ובשטחים[2] ולאחרונה בקרבות בדרום לבנון. חייל עמוס וכבד הוא גם חייל פגיע יותר.
 
 במסגרת עבודתי שוחחתי ונפגשתי עם מפקדים בכירים, מפקדי יחידות מובחרות, אנשי פיתוח ואנשי רפואה. הבורות שהפגינו רובם והאדישות של השאר השאירו אותי מופתע. המערכת הצבאית משקיעה כסף רב בפיתוח מגוון אמצעי לחימה לכוחות רגליים, אך מתעלמת באופן בוטה מטיפול במערכת הלחימה העיקרית של חייל החי"ר – בגופו. שום ציוד ויהיה היקר והמתוחכם ביותר, לא יבצע את תפקידו אם החייל לא ישא אותו על גופו לשדה הקרב. מפקדים בצה"ל אינם מבינים תובנה בסיסית זו. עצם העובדה שחיילים לא עוברים במהלך הכשרתם שום שיעור או הדרכה בנושאי פיזיולוגיה אומרת הכול.
 
אחת הסיבות להתעלמות המערכת מהבעיה היא אופי הפגיעות האורטופדיות. הפגיעה מופיעה במנותק מהאירוע, ולפעמים שנים רבות אחריו. הנפגעים אינם בתוך המערכת יותר, ולכן איש אינו מרכז את נתוני הפגיעה שלהם. הם מבודדים זה מזה ולמעשה מדובר ב"נפגעים סמויים". אשר הינם שקופים למערכת וזו אינה רואה ואינה מכירה בבעייתם. במסגרת מחקרי זה, לא הצלחתי לאתר בצה"ל כל מחקר הבודק את ההשפעות הנגרמות לחיילים בשל נשיאת משאות. יותר מכך- לא קיים, ככל שידוע לי, כל איסוף נתונים מסודר על פגיעות הנגרמות מנשיאת משאות כבדים. אין בצה"ל כל מוקד ידע העוסק בתחום[3] ומובן שלא קיימת הפצה של ידע למשתמשים פוטנציאלים.
 
מחקר זה מגלה כשל מערכתי של כל הגופים האמורים לטפל בנושא נזקי המשקל בצה"ל ובמערכת הביטחון. מפא"ת, מז"י, יחט"ל וחר"פ הם רק חלק מגופים האמונים על שמירת בריאות החייל. התנהלותם של גופים אלו, התעלמותם מהבעיה וחוסר הרצון לנקוט עמדה ולבצע את תפקידם גורמים לחיילי החי"ר נזקים בריאותיים אשר ישפיעו על איכות חייהם למשך שנים רבות. כאשר קצין חי"ר וצנחנים ראשי, שהוא המפקד הבכיר בצה"ל האחראי על "בניית הכוח" ביחידות החי"ר, טוען שנושא זה אינו בסדר העדיפויות שלו ושאינו מתכוון לעשות דבר בנושא, הסיכוי שמשהו ישתנה שואף לאפס. קצינים בכירים אחרים ממערך הפיתוח והרפואה, עברו על ממצאי מחקר זה. איש מהם לא מצא סתירות מהותיות בין ממצאי המחקר לעובדות בשטח. איש מהם גם לא סתר את ניתוח הממצאים והמסקנות. אך לשאלה "מה אתם הולכים לעשות מחר בבוקר ?", לא קבלתי תשובה מספקת.
 
המחקר מצביע על הדרכים בהם אמורה המערכת הביטחונית לפעול על מנת לצמצם את הנזקים הבריאותיים לחייל. אולם לפני כל זאת, על מערכת הביטחון להבין ולהפנים את העובדה שקיימת בעיה. כאמור, רוב הגורמים איתם דיברתי נמצאים במצב זה או אחר של הדחקה והכחשה של הבעיה. במידה ויכול שינוי כל שהוא מפרט המחקר מגוון פעולות שעל כלל המערכת לבצע. בין השאר יש לבצע פעולות אלו:

  • שיפור המערך הלוגיסטי המסייע לחייל. דאגה ל"דחיפת" הציוד הנדרש לחייל במקום ובזמן שהחייל   זקוק לו.
  • הפחתה משמעותית של ציוד נישא מיותר.
  • המשך פיתוח של אמצעי עזר לנשיאת ציוד במתארים שונים.
  • השקעה  במו"פ נכון ומקצועי על ידי מעצבים ואנשי פיתוח וביצוע זאת תוך שיתוף גורמי רפואה ופיזיולוגיה.
  • בניית מאגרי ידע: מחקר תיאורטי ומעשי בנושאים הרלוונטיים. תרגום מחקרים קיימים מחו"ל ואיסוף הידע הקיים במערכת (למשל באמל"חיות השונות בצה"ל). ידע זה חייב להיות מרוכז וזמין לכל גוף או אדם העוסק בתחום.
  • הדרכה: צה"ל ומערך החי"ר, חייבים להכניס למערכת ההדרכה במסלולי החי"ר נושאי פיזיולוגיה ואופן נשיאת משאות נכון.

 
בעמודים הבאים אמחיש את כל הרעיון העומד בבסיס העבודה בשלוש תרשימי זרימה. התרשים הראשון מסביר באופן כללי את מהות הפרויקט. במצב הקיים היום במערכת הצבאית,ישנם מספר בעיות הגורמות לתוצאות שליליות (פרוט המצב הקיים ראה בתרשים זרימה מס' 2.). במידה וצה"ל יפנים את המצב וישנה את התייחסותו, ניתן יהיה לבצע מספר תהליכים המפורטים בתרשים זרימה מס' 3.- "פתרון מוצע"). ביצוע מהלכים אלו ישפר את המצב הקיים במספר תחומים: שיפור היכולת המבצעית, הגברת המוטיבציה של החיילים, שיפור תדמיתי של המערכת הצבאית, חיסכון כספי ניכר ומעל לכל מניעת נזקים גופניים רבים לחיילים.
אני תקווה שעבודה זו, תצליח במעט במהלך השינוי התפיסתי שצה"ל צריך לעבור.

_______________________________________________________________

[1] ראה טבלה 1: משקלי ציוד החי"ר לאורך ההיסטוריה.
[2] ע"פ תא"ל מיל. פרופ. ערן דולב לשעבר קרפ"ר.
[3] למעט מכון הלר העוסק בפיזיולוגיה, אך זה אינו עוסק בנשיאת משאות.

 
 
היוצרים 1,  פינת המסגר א.ת. צפוני לוד,  71000  טל: 08-9155441                                                                                       
מה-טוב פתרונות המחשה בע"מ
 
דף הבית  |  על החברה  |  תיק עבודות  |  חדשות  |  מאמרים  |  צור קשר  |  מפת אתר  |  English
אוריון  -  שיווק באינטרנט | בניית אתרים